HE/Prabhupada 0072 - העיסוק של המשרת זה להיכנע, להתמסר
הרצאה על צ'.צ'. מַדְהִיַה-לִילָא 20.108-109 - ניו יורק, ה-15 ביולי, 1976
אז איש לא יכול להיות אדון. זה לא אפשרי. תמצאו בהוראה זו, אֵקַלֵה אִישְׂוַרַה קְרִישְׁנַה אָרַה סַבַּה בְּהְרֱתְיַה (צ'.צ'. אָדִי 5.142). רק קרישנה הוא האדון, וכולם משרתים. זה המצב שלנו, בעצם. אבל באופן מלאכותי אנחנו מנסים להיות האדון. זה המאבק לקיום. אנחנו מנסים להיות משהו שאנו לא. אנחנו מכירים את המילה הזאת, "המאבק לקיום,", "הישרדותו של המתאים ביותר לשרוד." אז זה המאבק. אנחנו לא אדונים; עדיין, אנחנו מנסים להיות האדון. פילוסופיית המָאיָאוָאדַה, גם הם מנסים לעבור סוג של סיגופים, תעניות, אלא שמה הרעיון? הרעיון הוא, "אני אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה שגיאה. אותה טעות. הוא לא אלוהים, אבל הוא מנסה להפוך להיות אלוהים. אפילו הוא ביצע כל כך הרבה סיגופים קשים, וָאירָאגְיַה, פרישות, כל דבר... לעתים הם מוותרים על הנאה חומרית, הולכים ליער, עוברים סוג כלשהו של סיגופים. מה הרעיון? "עכשיו אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה טעות.
אז מָאיָא חזקה מאוד. שהטעויות האלו ממשיכות אפילו אחד מאוד מתקדם לכאורה מבחינה רוחנית. לא. לכן צַ'יְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבּהוּ מיד נוגע בנקודה העיקרית עם ההוראה שלו. זו הפילוסופיה של צַ'יְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. היכן שקְרִישְׁנַה אומר את המילה האחרונה, סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּרִיתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַםּ וְרַגַ'ה. (ב.ג. 18.66). הוא מדבר על המעמד; הוא קְרִישְׁנַה, אישיות אלוה העילאי. הוא אומר, דורש, "שוטה כמוך, ותר על הכל. פשוט התמסר אלי. אז תהיה מאושר." זו ההוראה האחרונה של בְּהַגַוַוד-גִיתׁא. צַ'יְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, אותו קְרִישְׁנַה אבל פועל כדבק של קְרִישְׁנַה; לכן הוא מדבר את אותו הדבר. קרישנה אמר, "אתה תתמסר," וצַ'יְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, "כל ישות חיה נועדה לשרת את קְרִישְׁנַה." זה אומר שעליו להיכנע, להתמסר. התפקיד של המשרת זה להתמסר, לא להתווכח עם האדון או לטעון, "אני שווה לך." הצעות אלו כולן פנאטיות, מטורפות.
- פִּישָׂאצִ'י פָּאיִלֵה יֵנַה מַתִי-צְ'צְ'הַנְנַה הַַיַה
- מָאיָא-גְרַסְתַה גִ'יוֵרַה סֵה דָאסַה אוּפַּגַ'יַה
משרת לא יכול להפוך לאדון. זה לא אפשרי. אבל מוקדם ככל ש... כל עוד נתעקש על התפיסה הלא-נכונה של החיים, ש"אני לא אדון; אני משרת," אה, "אני לא משרת; אני אדון," אז נמשיך לסבול. מָאיָא תיתן לנו עוד סבל. דַיְיוִי הִי אֵשָׁא. בדיוק כמו פושעים, שודדים, וגנבים, הם מתגרים בצו הממשלה: "לא איכפת לי מהממשלה." אבל זה אומר שהוא מרצונו מקבל סבל. עליו לקבל לידיו את חוק הממשלה. אם כרגיל לא איכפת לו, פושע, אז ישימו אותו בבית הכלא ובכוח, בהכאה, בעונש, עליו לקבל: "כן, כן, אני מקבל."
אז זו מָאיָא. דִיְיוִי הִי אֵשָׁא גוּנַמַיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא (ב.ג. 7.14). אנחנו כעת תחת השלטון של מָאיָא. פְּרַקְרֱתֵה קְרִיַמָאנָאנִי גוּנַיְיהּ קַרְמָאנִי סַרְוַשַׂהּ (ב.ג. 3.27). למה? כי אנחנו מכריזים על עצמנו כאדון. המשרת מכריז על עצמו כאדון; לכן סובל. מיד כשאנו מקבלים על עצמנו, "אני לא אדון; אני משרת," אז אין סבל. פילוסופיה מאוד פשוטה. זהו מוּקְתִי. מוּקְתי פירושו רק לבוא למישור הנכון. זה מוּקְתִי. מוּקְתִי מוגדר בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַותַם, מוּקְתִיר הִיתְוָא אַנְיַתְהָא רוּפַּםּ סְוַרוּפֵּנַה וְיַוַסְתְהִיתִיהּ (שׂ.ב. 2.10.6). מוּקְתִי משמעותו לוותר על שטויות, על עסק הביש הזה, אַנְיַתְהָא. הוא משרת, אבל הוא חושב שהוא אדון. זה אַנְיַתְהַה, בדיוק ההיפך. אז כאשר הוא מוותר על ההשקפה ההפוכה של החיים שהוא האדון, אז הוא מוּקְתִי; משוחרר מידית. מוּקְתִי לא לוקח כל כך הרבה זמן, שעליך לעקוב אחרי כל כך הרבה סיגופים חמורים, וללכת לג'ונגל וללכת להימאליה ולעשות מדיטציה וללחוץ את האף וכל כך הרבה דברים. הוא לא דורש כל כך הרבה דברים. תבין דבר פשוט, "אני משרת של קְרִישׁנַה" - ואז אתה משוחרר מידית. זו ההגדרה של מוּקְתִי שניתנת בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַותַם. מוּקְתִיר הִיתְוָא אַנְיַתְהָא רוּפַּם סְוַרוּפֵּנַה אַוַסְתְהִיתִיהּ. בדיוק כמו פושע אפילו בבית הכלא, אם הוא הופך כנוע, ש"מעתה אשמור על החוק. אני אציית לחוקי הממשלה בצייתנות רבה," אז לעתים הוא משוחרר מוקדם מפני שנתן הצהרה. אז אנחנו יכולים להשתחרר מיד מבית הכלא של הקיום החומרי אם אנחנו מקבלים את השיעורים של צ'ַיְיטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, גִ'יוֵרַה סְוַרוּפַּה הַיהַ נִיתְיַה קְרִישְׁנֵרַה דָאסַה (צ'.צ'. מַדְהִיַה 20.108-109).