HE/Prabhupada 0072 - העיסוק של המשרת זה להיכנע, להתמסר

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 0071 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 0073

העיסוק של המשרת זה להיכנע, להתמסר
- פרבהופאדה 0072


הרצאה על צ'.צ'. מַדְהִיַה-לִילָא 20.109-108 - ניו יורק, ה-15 ביולי, 1976

אז איש לא יכול להיות אדון. זה לא אפשרי. תמצאו בהוראה זו: אֵקַלֵה אִישְׂוַרַה קְרּישְׁנַּה אָרַה סַבַּה בְּהְרּיתְיַה (צ'.צ'. אָדִי 5.142) - קְרּישְׁנַּה הוא האדון, וכולם משרתים. זה המצב שלנו, בעצם. אבל באופן מלאכותי אנו מנסים להיות אדון. זה המאבק לקיום. אנחנו מנסים להיות משהו שאנו לא. אנחנו מכירים את המילה הזאת, "המאבק לקיום", "הישרדותו של המתאים ביותר לשרוד." אז זה המאבק. אנו לא אדונים; עדיין, אנחנו מנסים להיות אדון.

בפילוסופיית הַמָּאיָאוָאדַה, גם הם מנסים לעבור סוג של סיגופים, תעניות, אלא שמהו הרעיון? הרעיון הוא, "אני אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה שגיאה. אותה טעות. הוא לא אלוהים, אבל הוא מנסה להפוך להיות אלוהים. אפילו ביצע כל כך הרבה סיגופים קשים, וַירָאגְיַה, פרישות, כל דבר... לעתים הם מוותרים על הנאה חומרית, הולכים ליער, עוברים סוג מסויים של סיגופים. מה הרעיון? "עכשיו אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה טעות.

אז מָאיָא חזקה מאוד, כך שהטעויות האלו ממשיכות אף שאחד מאוד מתקדם-לכאורה מבחינה רוחנית. לא. לכן צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבּהוּ מיד נוגע בנקודה העיקרית עם ההוראה שלו. זו הפילוסופיה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. איפה שקְרִישְׁנַה אומר את המילה האחרונה: סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה... (ב.ג. 18.66). הוא מדבר על המעמד; הוא קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי. הוא אומר, דורש, "שוטה כמוך, ותר על הכל. פשוט התמסר אלי. אז תהיה מאושר." זו ההוראה האחרונה של בְּהַגַוַד-גִיתָא. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, אותו קְרּישְׁנַּה אבל פועל כדבק של קְרּישְׁנַּה; לכן הוא מדבר את אותו הדבר. קְרּישְׁנַּה אמר, "אתה תתמסר," וצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, "כל ישות חיה נועדה לשרת את קְרּישְׁנַּה." זה אומר שעליו להיכנע, להתמסר. התפקיד של המשרת זה להיכנע, לא להתווכח עם האדון או לטעון, "אני שווה לך." הצעות אלו כולן פַנָאטִיוֹת, מטורפות.

פִּישָׂאצִ'י פָּאילֵה יֵנַה מַתי-צְ'צְ'הַנְנַה הַַיַה
מָאיָא-גְרַסְתַה גִ'יוֵרַה סֵה דָאסַה אוּפַּגַ'יַה

משרת לא יכול להפוך לאדון. זה לא אפשרי. אבל מרגע ש... כל עוד נמשיך להתעקש על התפיסה הלא-נכונה של החיים, ש"אני לא אדון; אני משרת," אֵה, "אני לא משרת; אני אדון," אז נמשיך לסבול. מָאיָא תיתן לנו עוד סבל - דַיוִי הִיי אֵשָׁא. בדיוק כמו פושעים, שודדים, וגנבים, הם מתגרים בצו הממשלה: "לא איכפת לי מהממשלה." אבל זה אומר שהוא מרצונו מקבל סבל. עליו לקבל לידיו את חוק הממשלה. אם כרגיל לא איכפת לו, פושע, אז ישימו אותו בבית הכלא ובכוח, במלקות, בעונש, עליו לקבל: "כן, כן, אני מקבל."

אז זו מָאיָא - דַיְוִי הִיי אֵשָׁא גוּנַמַיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא (ב.ג. 7.14). אנחנו כעת תחת השלטון של מָאיָא - פְּרַקְרּיתֵה קְרִיַמָאנָאנּי גוּנַיְהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ (ב.ג. 3.27) למה? כי אנחנו מכריזים על עצמנו כאדון. המשרת מכריז על עצמו כאדון; לכן סובל. מיד כשאנו מקבלים על עצמנו, "אני לא אדון; אני משרת," אז אין סבל. פילוסופיה מאוד פשוטה. זה מוּקְתי. מוּקְתי פירושו רק לבוא למישור הנכון. זה פירוש מוּקְתי.

מוּקְתִי מוגדר בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻוּפַּםּ סְוַרוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ (שׂ.ב. 2.10.6). מוּקְתִי משמעותו לוותר על שטויות, על עסק הביש הזה, אַנְיַתְהָא. הוא משרת, אבל הוא חושב שהוא אדון. זה אַנְיַתְהַה, בדיוק ההיפך. אז כאשר הוא מוותר על ההשקפה ההפוכה של החיים שהוא האדון, אז הוא מוּקְתַה; משוחרר מידית.

מוּקְתי לא לוקח כל כך הרבה זמן שצריכים לעקוב אחרי כל כך הרבה סיגופים חמורים וללכת לַגּ'וּנְגֶל וללכת לַהּימָאלַיַה ולעשות מדיטציה וללחוץ את האף וכל כך הרבה דברים. הוא לא דורש כל כך הרבה דברים. הָבֵן דבר פשוט, "אני משרת של קְרּישְׁנַּה" - ואז אתה מוּקְתַה מידית. זו ההגדרה של מוּקְתי שניתנת בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻֻוּפַּם סְוַרוּפֵּנַה אַוַסְתְהיתיהּ - בדיוק כמו פושע אף לו בבית הכלא, אם הוא הופך כנוע, "מעתה אשמור על החוק. אני אציית לחוקי הממשלה בצייתנות רבה," אז לעתים הוא משוחרר מוקדם הודות שנתן הצהרה. אז אנחנו יכולים להשתחרר מיד מבית הכלא של הקיום החומרי אם אנחנו מקבלים את השיעורים של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ - גִ'יוֵרַה סְוַרֻוּפַּה הַיַה ניתְיַה קְרּישְׁנֵּרַה דָאסַה (צ'.צ' מַדְהִיַה 20.109-108).