HE/Prabhupada 0174 - כל ישות חיה היא בת לאלוהים
הרצאה על שׂ.ב. 1.8.26 - לֹוס אָנגֵ'לֶס, ה-18 באפריל, 1973
אז כל ישות חיים היא בן של אלוהים. אלוהים הוא האב העליון. קְרּישְׁנַּה אומר: אַהַםּ בִּיגַ'ה-פְּרַדַהּ פּיתָא - "אני האב נותן-הזרע של כל ישויות החיים." סַרְוַה-יוֹנישׁוּ קַוּנְתֵיַה (ב.ג. 14.4) - "בכל צורה שהן עשויות לחיות, הן כולן ישויות חיים, הבנים שלי." למעשה זו העובדה. אנו כולנו ישויות חיים, אנו הבנים של אלוהים. אלא ששכחנו - לכן אנחנו נלחמים. בדיוק כמו במשפחה נחמדה, אם מישהו יודע: "אבא מספק לנו מזון. אז אנו האחים, מדוע שֶׁנִּלָחֵם?" באופן דומה אם נהפוך מודעים לאלוהים, עם נֵיעָשֶׂה מודעים לְקְרּישְׁנַּה, לחימה זו תסתיים. "אני אמריקאי, אני הודי, אני רוסי, אני סיני." - דברים שטותיים אלה יעלמו.
התנועה לתודעת קְרּישְׁנַּה כל כך נחמדה. מרגע שאנשים נעשים מודעים לְקְרּישְׁנַּה, לחימה זו, לחימה פוליטית זו, לחימה לאומית, תסתיים מיידית. משום שהם יגיעו לתודעה האמיתית שהכל שייך לאלוהים. וכפי שהילדים, לילד של המשפחה יש זכות לקבל יתרונות מן האבא, באופן דומה אם כולם חלק מאלוהים, אם כולם ילדים של אלוהים, אז לכולם יש זכות להשתמש ברכוש האבא.
אז זכות זו... לא שהזכות, הזכות שייכת לאדם. לפי בְּהַגַוַד-גִיתָא, הזכות שייכת לכל ישויות החיים. לא חשוב אם הוא ישות חיים או חיה או עצים, או ציפורים, או בהמה או חֶרֶק. זו תודעת קְרּישְׁנַּה. אנחנו לא חושבים במונחים שרק אח שלי טוב, אני טוב. ואילו כל השאר רע. סוג-נכאים צר זה של תודעה אנו שונאים, בועטים החוצה. אנו חושבים: פַּנְּדּיתָהּ סַמַה-דַרְשׂינַהּ (ב.ג. 5.18). בְּבְּהַגַוַד-גִיתָא תמצאו:
- וידְיָא-וינַיַה-סַמְפַּנְנֵה
- בְּרָאהְמַנֵּה גַוי הַסְתיני
- שׂוּני צַ'יְוַה שְׂוַה-פָּאקֵה צַ'ה
- פַּנְּדּיתָהּ סַמַה-דַרְשׂינַהּ
- (ב.ג. 5.18)
מי שהוא פַּנְּדּיתַה - מי שהוא מלומד, הוא רואה כל ישות חיה באותו מישור. לכן וַיְשְׁנַּוַה מלא בכל כך הרבה חֶמְלָה - לוֹקָאיָאםּ היתַה-קָארינַּוּ. הם יכולים למעשה לעשות את העבודה המועילה לאדם. הם רואים, מרגישים למעשה שכל ישויות החיים, הם חלק מאלוהים. בדרך זו או אחרת, הם נפלו למגע עם העולם החומרי, ולפי קַרְמַה שונה, הם הִנִיחוּ את סוגי הגוף השונים. אז פַּנְּדּיתַה - אלו שהם מלומדים, אין להם הבחנה ש: "זו חיה, עליה להישלח לבית-המטבחיים, וזהו האדם, הוא יאכל אותה." לא. למעשה אדם מודע לְקְרּישְׁנַּה, הוא אדיב לכולם - מדוע שהחיות תִשָׁחֵטְנָה?
לכן הפילוסופיה שלנו היא אי אכילת-בשר; אי אכילת-בשר. אינך יכול. אז הם לא ישמעו מאיתנו, "הוֹ, מה השטות הזו? זה האוכל שלנו. למה שלא אוֹכָל אותו?" - כיוון שֶׁאֵדְהַמָאנַה-מַדַהּ. (שׂ.ב. 1.8.26). הוא שוטה שיכור-חושים. הוא לא ישמע לעובדה האמיתית.