HE/Prabhupada 0480 - אלוהים לא יכול להיות בלתי-אישי, כי כולנו אישיים
Lecture -- Seattle, October 7, 1968
בחיי חיה, הם אינם יודעים דבר מלבד עינוג חושים. אין להם שום כוח. התודעה שלהם איננה מפותחת. בדיוק כמו בפארק האגם הירוק, ישנם ברווזים כל כך רבים. מיד כאשר מישהו הולך לשם עם מעט אוכל, הו, הם מתחילים להתאסף: "קוואק! קוואק! קוואק! קוואק!" זה הכל. ולאחר האכילה, הם נהנים מחיי מין. זה הכל. אז, באופן דומה, כמו חתולים וכלבים ובעלי חיים אלו, חיי אדם גם הם כאלו, אם אין שאלה, "מי ומה אני?" אם הם פשוט מונחים על ידי דחפי חושים, הם אינם טובים יותר מברווזים וכלבים. אז מכאן, בששת הפרקים הראשונים זה הוחלט, שישות חיים היא ניצוץ רוחני. זה מאוד קשה למצוא היכן הוא הניצוץ, משום שהוא כה קטן, וחמקמק. לא קיים אף מיקרוסקופ או מכונה, שמסוגלת למצוא אותו. אלא שהוא שם. הוא נמצא שם. הסימן או הסימפטום הוא, משום שהוא שם בגוף שלי, משום שהוא שם בגוף שלי, אנחנו זזים, אנחנו מדברים, אנחנו מתכננים, כל כך הרבה דברים אנחנו נוהגים ועושים - פשוט בעבור הניצוץ הרוחני הזה. אז אנחנו ניצוצות קטנים מאוד של הרוח העליונה. בדיוק כפי שישנם בשמש חלקיקים זעירים, מאירים (פוטונים בשפה המדעית). כאשר דברים נוצצים, מאירים אלו, מתערבבים יחדיו, זהו אור השמש. אלא, שהם חלקיקים. הם חלקיקים נפרדים זה מזה. באופן דומה, במערכת היחסים שלנו עם האל ועם עצמנו, גם אנחנו חלקיקים זעירים של האל, המאירים מעצמנו. מאירים פירושו שיש לנו נטיות דומות, מחשבות, רגשות, רצונות, רעיונות יצירתיים וכל דבר אחר. כל מה שאתה רואה בעצמך, שאין אלוהים, פירושו של דבר, שאלוהים לא יכול להיות בלתי-אישי, משום שכולנו אנשים. יש לי כל כך הרבה נטיות - כל אחת במידה מאוד סמלית. אותן נטיות נמצאות שם בקְרִישְנָה, או באל, אלא שהן במידה מאוד גדולה, ללא גבולות. זהו הלימוד וצורתו של תודעת קְרִישְנָה. גדול מאוד, המיקום שלי מאוד קטן. ואנחנו כה קטנים, כמעט ללא התפשטות ביקום ובחלל, עדיין, יש לנו נטיות כה רבות, רצונות כה רבים, פעילויות כה רבות, עבודה כל כך רבה בשביל המוח. פשוט דמיינו כיצד המוח הפורה בהרבה עובד, והרצון, והנטיות הללו אצל אלוהים, משום שהוא גדול. הגדולה שלו פירושו שכל הדברים הללו, מה שיש לך, כולם קיימים אצלו במידה בלתי-נתפסת. זה הכל. באופן איכותי, אנחנו אחד, אבל כמותית, אנחנו שונים. הוא גדול, אנחנו קטנים. הוא אינסופי, אנחנו מזעריים. לכן המסקנה היא, בדיוק כמו ים אינסופי של חלקיקי אש, ניצוצות, כאשר הם עם האש, הם נראים מאוד יפים, אש וגיצים זו לצד אלו. אלא שכאשר הניצוצות מתנתקים מן האש, האש ממנה באו, הם דוהים. כבר לא רושפים יותר, כבר לא לוהטים באש. באופן דומה, אנחנו ניצוצות של קְרִישְנָה, או אלוהים. כאשר אנחנו מתקשרים לאלוהים, אז הכוח המאיר שלנו, האש, שב ויוקד ברוב אונו. אחרת, אנחנו נכבים. למרות שאתם ניצוצות, חיינו הנוכחיים, חיים חומריים אלו, הם כיסוי. הניצוץ כך מכוסה, או כמעט כבה. זוהי רק דוגמא. הניצוץ לא יכול להיכבות. אם הוא נכבה לגמרי, כיצד אנחנו ממשים את תנאי חיינו? הוא אינו נכבה, אבל הוא מכוסה. כמו שאש מכוסה, תוכלו לחוש בחום על המכסה, אבל לא תוכלו לראות את האש. באופן דומה, הניצוץ הרוחני מכוסה על ידי לבוש חומרי, לכן איננו יכולים לראות. הרופא אומר, "הו, תפקוד הגוף כשל, לכן הלב כשל. הוא מת." אך את הסיבה שהלב כשל זאת איננו יודע. אין שום מדע רפואי, המחושב לגמרי בדייקנות. הם יאמרו סיבות כה רבות, "משום שגופיפי הדם האדומים, גופיפי הדם פסקו מלתפקד, זה נהפך ללבן, אחרת..." לא. זו לא התשובה הנכונה. את הדם ניתן, להפוך אדום... או שהצבע האדום אין פירושו חיים. ישנם מוצרים טבעיים רבים שהם אדומים בטבעם. אין זה לומר, ששם ישנם, חיים.