HE/Prabhupada 0733 - ערכו של הזמן רב כל כך, אם תשלם מיליון דולרים, לא תקנה אותו בחזרה
הרצאה על ש.ב. 7.6.1 - סן-פרנסיסקו
ישנו פסוק נחמד, בצַ'נַקְיַה שְׁלוֹקַה. אתם פשוט תראו, כמה יקר ערכו של הזמן. לפי פסוק זה, תדעו. צָ'אנַקְיַה פַּנְּדִיתַה אומר... צַ'נַקְיַה פַּנְּדִיתַה היה פוליטיקאי גדול. לעתים הוא היה ראש ממשלת הודו. אז הוא אומר, אָיֻשֲׁה קְשַּׁנַּה אֶקוֹ 'פִּי נַה לַבְּהְיַה סְוַורְנַּה-קוֹתִּּיבְּהִיהִּ. הוא אומר, "רגע, רגע יחיד מתוחלת החיים..." רגע. שלא לדבר על שעות וימים תמימים, אלא רגעים. הוא החשיב את ערכו, של רגע אחד, לרגע שני. בדיוק כפי שהיום, ה-15 במרץ, 1968, כעת השעה היא שבע וחצי, או שבע שלושים וחמש. כעת זוהי 1968, 7:35, חלפה, כעת זו 7:36, לא ניתן להשיב את אותה 1968, 15 במרץ, ערב, 7:35, שוב. אפילו תשלם מיליוני דולרים, "אנא שובי שנית", לא, גמרנו. אז צָ'אנַּקְיַה פַּנְּדִּיתַה אומר, "זמן הוא כה יקר, אפילו תשלום של אלף מטבעות זהב, לא יכול לקנות בחזרה רגע יחיד." מה שאבוד, אבוד לצמיתות. נַה צֶ'ן נִירַרְתְהַקַם נִיתִיהִּ: "אם זמן כה יקר אתה מבזבז לריק, בלי שום מטרה," נַה צַ'ה הָאנִיס תַתוֹ 'דְהִיקָה, "פשוט דמיין כמה אתה מפסיד, מה רב הוא ההפסד שלך." אותו דבר שאינך יכול לקבל בחזרה בעד מיליוני דולרים, אם זה מתבזבז לחינם, כמה גדול הוא ההפסד, פשוט יש לדמיין.
אז אותו הדבר: פְּרָהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה אומר דְהַרְמָן בְּהָאגַוַותַן, (SB 7.6.1) להפוך מודע לקְרִישְּׁנַּה או מודע לאלוהים, זה דבר כל כך חשוב שאל לנו לבזבז אפילו רגע. מיד יש להתחיל זאת. למה? דֻרְלַבְּהַם מָאנֻשַּׁם גַ'נְמַה. מָאנֻשַׁׁם גַ'נְמַה. הוא אומר שצורת חיי אנוש זו מאוד נדירה. היא מושגת, לאחר לידות רבות ומרובות. אז הציוויליזציה המודרנית, הם לא מבינים את ערכם של חיי אנוש אלו. הם חושבי שהגוף נועד לעינוג חושים, כמו הכלבים והחתולים. הכלב והחתול, גם הם נהנים מהחיים בארבעה עקרונות; אכילה, שינה, התגוננות ומין. אז צורת חיי אדם לא נועדה, להתקלקל כמו הכלבים והחתולים. צורת חיי אדם נועדה למשהו אחר. וה"משהו האחר" הוא תודעת קְרִישְּׁנַּה או תודעת אלוהים. משום שללא צורת חיי אדם, שום גוף איננו בנוי להבין מיהו אלוהים, מהו העולם הזה, מי אני, מאיפה באתי, לאן עלי ללכת. דברים אלו נועדו לחיי אנוש. אז הוא אומר, "מן הילדות ממש..." למעשה, זה חיוני. מן הילדות, בבתי הספר, במכללות, על בְּהָאגַוַותַה-דְהַרְמַה, או העיסוק של תודעת קְרִישְּׁנַּה, להיות מוצגת. זה הכרחי, אבל הם לא מבינים. הם חושבים שחיים נקודתיים אלו הם הכל, והגוף הזה הוא הכל, ואין שום חיים זולת אלו. בחיים הבאים, הם בכלל לא מאמינים. כל זה בגלל בערות. חיים הם נצח, וחיים נקודתיים אלו הם הכנה לחיים הבאים.