HE/Prabhupada 1048 - לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה לאלוהות: Difference between revisions

Latest revision as of 07:08, 1 November 2021

לדף הקודם - וידאו 1044

לדף הבא - וידאו 1049

הרצאה על ש.ב. 6.1.27-26, 12 ביולי, 1975, פילדלפיה

לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב, חזרה לאלוהות אנחנו נמצאים במצב מותנה של חיים, כיוון שנפרדנו מן האישיות המקורית, קְרּישְׁנַּה. כי אנו חלקים בלתי-נפרדים של קְרּישְׁנַּה. אנחנו שכחנו זאת. אנחנו חושבים שאנו חלקים בלתי-נפרדים, של אמריקה, או הודו. זו נקראת אשליה. אלה רוצים... אלו מעוניינים במדינה שלהם, מישהו מעוניין, בחברה שלו או במשפחה שלו. לכן, יצרנו כל כך הרבה דברים, חובות. מכאן, השאסתרה אומרת, "שוטים אלו אינם יודעים, מהו עניין העצמי האמיתי." נַה תֵא וידוּהּ סְוָארְתְהַה-גַתיםּ הי וישְׁנּוּםּ דוּרָאשַיָא (שב. 7.5.31). הוא אשר מייחל למשהו שלעולם לא יתגשם, הרי שהוא שוטה. אנחנו מנסים לווסת דברים בעולם החומרי, על מנת להיות מאושרים, וברם השוטה לא יודע שכל עוד יישאר בעולם החומרי, אין שום שאלה של אושר. זאת טיפשות.

קְרּישְׁנַּה אומר שמקום זה הוא דוהְקְהָאלַיַם אַשָׂאשְׂוַתַם (בְּהַגַוַד-גִיתָא 8.15). העולם החומרי, בו אנו חיים עתה, תחת שינויי גוף אחד אחרי השני, הוא דוהְקְהָאלַיַם. מדוע עלי לשנות את גופי? מדוע לא... אני נצחי. נַה הַנְיַנְתֵא הַנְיַמָאנֵא שַׂרִירֵא (בג. 2.20). מכאן עלינו ללמוד, עלינו לקבל חינוך, עלינו לקבל ידע מן המושלם. וּקְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי, באופן אישי נותן לך ידע. ואם אנחנו כה חסרי מזל, שאיננו לוקחים ידע מושלם זה - אנו מייצרים דבר מה משלנו, אנו משערים, ממציאים כך איזה רעיון משלנו - אז מובן שזה דוּרָאשַׂיָא. אנו חושבים, "אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר ב..." שום דבר. לעולם לא תהיה מאושר - זו הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה, הביתה לאלוהות. בדיוק כמו נער המצוי תחת טירוף, הוא נטש את אביו. אביו אדם עשיר, הכל נמצא שם, ותחת זאת הוא הפך להיפי. באופן דומה, אנחנו גם כאלה. האב שלנו הוא קְרּישְׁנַּה. אנו יכולים לחיות כאן בניחותא, בלי שום טרחה, בלי לנסות ולהשיג כסף, אך יוצא מזה, שכבר החלטנו שנחיה כאן, בעולם החומרי. על כן נקרא חמור. זה נקרא ... לפיכך, מוּדְּהַה.

אנו איננו יודעים מהו עניינו העצמי האמיתי. אנחנו מקווים כנגד כל תקווה, "אני אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר בדרך ההיא." לכן נזכרת מילה זו ... מֻוּדְּהַה. הם לא יודעים בפועל האושר האמיתי מהו. והוא מנסה פרק אחד אחרי השני, ואז השלישי, הרביעי ... "הגיעה העת, להיות מאושר." הֶחמור. הֶחמוֹר ... לעתים יושב הַכּוֹבֵס על גבו, ולוקח קווּצת עשב, ושם אותה מלפני החמור, ואילו זה רוצה לקחת את העשב. אלא כל עוד הוא נע קדימה, גם העשב נע ועושה כן. (צחוק) מאידך הוא חושב, "רק עוד צעד אחד קדימה, ואשיג את העשב." אלא שהיות והוא חמור, הוא איננו יודע, "העשב ממוקם באופן כזה, שאני עלול ללכת מיליוני שנים, עדיין, לא אהיה מאוש... זה החמור. הוא לא מתעשת ומגיע למסקנה, "במשך מיליונים וטריליונים של שנים, אני עלול לנסות להיות מאושר, בעולם חומרי זה. לעולם לא אהיה כך מאושר."

על כן עליכם לנצל ליתרונכם את הידע מן הגוּרוּ שבקיא בדבר. לכן הגורו זוכה להלל ולשבחים:

אַג'נָֿאנַה-תימירָאנְדְהַסְיַה

גְ'נָֿאנָאנְֿגַ'נַה שַׂלָאקַיָא

צַ'קְשׁוּר אוּנְמִיליתַםּ יֵנַה

תַסְמֲי שְׂרִי-גוּרַוֵא נַמַהּ

@@ Line 8: / Line 8: @@
 [[Category:HE-Quotes - in USA, Philadelphia]]
 <!-- END CATEGORY LIST -->
+<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE -->
+{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 1044 - בילדותי לא לקחתי תרופות|1044|HE/Prabhupada 1049 - גורו משמעותו המשרת הנאמן של אלוהים|1049}}
+<!-- END NAVIGATION BAR -->
 <!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
 <div class="center">
@@ Line 14: / Line 17: @@
 ----
 <!-- END ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
+<div dir="rtl">
 <!-- BEGIN VIDEO LINK -->
-{{youtube_right|f3VW1LCPP-c|You Shall Never be Happy - PERFECT INSTRUCTION - Unless You Go Back to Godhead <br/>- Prabhupāda 1048}}
+{{youtube_left|f3VW1LCPP-c|אתה לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה לאלוהות <br/>- פרבהופאדה 1048}}
 <!-- END VIDEO LINK -->
 <!-- BEGIN AUDIO LINK (from English page -->
-<mp3player>File:750712SB-PHILADELPHIA_clip3.mp3</mp3player>
+<mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/750712SB-PHILADELPHIA_clip3.mp3</mp3player>
 <!-- END AUDIO LINK -->
 <!-- BEGIN VANISOURCE LINK (from English page) -->
-'''[[Vanisource:750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia|750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia]]'''
+'''[[Vanisource:750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia|הרצאה על ש.ב. 6.1.27-26, 12 ביולי, 1975, פילדלפיה]]'''
 <!-- END VANISOURCE LINK -->
 <!-- BEGIN TRANSLATED TEXT (from DotSub) -->
-לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב, חזרה לאלוהות אנחנו נמצאים במצב מותנה של חיים, משום שאנו נפרדים מן האישיות המקורית, קרישנה. כי אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של קרישנה. אנחנו שכחנו זאת. אנו חושבים שאנחנו חלקים בלתי-נפרדים, של אמריקה, או הודו. זו נקראת אשליה. אלו מעוניינים... אלו מעוניינים במדינה שלהם, מישהו מעוניין בחברה שלו או במשפחה שלו. לכן, יצרנו כל כך הרבה דברים, חובות. מכאן, השאסתרה אומרת, "שוטים אלו לא יודעים מהו באמת עניינם העצמי האמיתי." נה תה וידוה סוארתהה-גתים הי וישנום דוראשיא. אחד מייחל למשהו שלעולם לא יתגשם. לכן הוא שוטה. אנחנו מנסים לווסת דברים בעולם החומרי, על מנת להיות מאושרים, אלא שהשוטה לא יודע שכל עוד הוא יישאר בעולם החומרי, אין פה שום שאלה של אושר. זוהי טיפשות. קרישנה אומר שמקום זה הוא דוהקהאלים אשאשותם (בהגוד-גיתא 8.15). העולם החומרי, בו אנו חיים עתה, תחת שינויי גוף אחד אחרי השני, הוא דוהקהאלים. מדוע עלי לשנות את גופי? מדוע לא... אני נצחי. נה הניתה הנימאנה שרירה (ב.ג. 2.20). על כן עלינו ללמוד, עלינו לקבל חינוך, עלינו לקבל ידע מן המושלם. וקרישנה באופן אישי, אישיות אלוה העילאי, נותן לך ידע. ואם אנחנו כה חסרי מזל, שאיננו לוקחים ידע מושלם זה - אנו מייצרים דבר מה משלנו, אנו משערים, ממציאים כך את הרעיון שלנו - אז מובן הדבר ... דוראשיא. אנו חושבים, "אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר ב... שום דבר. לעולם לא תהיה מאושר - זו הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה, הביתה לאלוהות. בדיוק כמו נער השרוי בטירוף, הוא נטש את אביו. אביו אדם עשיר, הכל נמצא שם, אבל הוא בינתיים, הפך להיפי. באופן דומה, אנחנו גם כאלו. אבא שלנו, הוא קרישנה. אנו יכולים לחיות כאן בניחותא, בלי שום טרחה, בלי לנסות ולהשיג כסף, אבל בכך, כבר החלטנו שנחיה כאן, בעולם החומרי. זה נקרא חמור. הוא ... על כן, מודהה. אנו איננו יודעים מהו עניינו העצמי האמיתי. אנחנו מקווים תקווה כנגד תקווה, אני אהיה מאושר בדרך זאת. אהיה מאושר בדרך זו." על כן נאמרת מילה זו ... מודהה. הם לא יודעים מהי השמחה האמיתית, מהו האושר האמיתי. והוא מנסה פרק אחד אחרי השני, השלישי, הרביעי ... "כעת אהיה מאושר." החמור. החמור ... לעתים הרוחץ יושב על גבו ולוקח קווצת עשב, ושם אותה מלפניו, והחמור רוצה לקחת את העשב. אלא כל עוד הוא נע קדימה, נע גם העשב קדימה. (צחוק) והוא חושב, "רק צעד אחד קדימה, אני אשיג את העשב." אלא שמשום שהוא חמור, הוא אינו יודע, "העשב ממוקם באופן כזה, שאני עשוי ללכת מיליוני שנים, עדיין, לא אהיה מאוש... זה החמור. הוא לא בא למסקנה, "במשך מיליונים וטריליונים של שנים, אני עשוי לנסות, להיות מאושר, בעולם חומרי זה. לעולם לא אהיה מאושר." על כן עליכם לנצל ליתרונכם את הידע מן הגורו שיודע אודות דברים. מכאן הגורו זוכה להלל ולשבחים: אגיאנה-תימירנדהסיה גיאנאנג'נה שלאקיא צ'קשור אונמיליתם ינה תסמאי שרי-גורווה.
+לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב, חזרה לאלוהות אנחנו נמצאים במצב מותנה של חיים, כיוון שנפרדנו מן האישיות המקורית, קְרּישְׁנַּה. כי אנו חלקים בלתי-נפרדים של קְרּישְׁנַּה. אנחנו שכחנו זאת. אנחנו חושבים שאנו חלקים בלתי-נפרדים, של אמריקה, או הודו. זו נקראת אשליה. אלה רוצים... אלו מעוניינים במדינה שלהם, מישהו מעוניין, בחברה שלו או במשפחה שלו. לכן, יצרנו כל כך הרבה דברים, חובות. מכאן, השאסתרה אומרת, "שוטים אלו אינם יודעים, מהו עניין העצמי האמיתי." נַה תֵא וידוּהּ סְוָארְתְהַה-גַתיםּ הי וישְׁנּוּםּ דוּרָאשַיָא ([[Vanisource:SB 7.5.31|שב. 7.5.31]]). הוא אשר מייחל למשהו שלעולם לא יתגשם, הרי שהוא שוטה. אנחנו מנסים לווסת דברים בעולם החומרי, על מנת להיות מאושרים, וברם השוטה לא יודע שכל עוד יישאר בעולם החומרי, אין שום שאלה של אושר. זאת טיפשות.
+קְרּישְׁנַּה אומר שמקום זה הוא דוהְקְהָאלַיַם אַשָׂאשְׂוַתַם ([[HE/BG 8.15|בְּהַגַוַד-גִיתָא 8.15]]). העולם החומרי, בו אנו חיים עתה, תחת שינויי גוף אחד אחרי השני, הוא דוהְקְהָאלַיַם. מדוע עלי לשנות את גופי? מדוע לא... אני נצחי. נַה הַנְיַנְתֵא הַנְיַמָאנֵא שַׂרִירֵא ([[HE/BG 2.20|בג. 2.20]]). מכאן עלינו ללמוד, עלינו לקבל חינוך, עלינו לקבל ידע מן המושלם. וּקְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי, באופן אישי נותן לך ידע. ואם אנחנו כה חסרי מזל, שאיננו לוקחים ידע מושלם זה - אנו מייצרים דבר מה משלנו, אנו משערים, ממציאים כך איזה רעיון משלנו - אז מובן שזה דוּרָאשַׂיָא. אנו חושבים, "אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר ב..." שום דבר. לעולם לא תהיה מאושר - זו הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה, הביתה לאלוהות. בדיוק כמו נער המצוי תחת טירוף, הוא נטש את אביו. אביו אדם עשיר, הכל נמצא שם, ותחת זאת הוא הפך להיפי. באופן דומה, אנחנו גם כאלה. האב שלנו הוא קְרּישְׁנַּה. אנו יכולים לחיות כאן בניחותא, בלי שום טרחה, בלי לנסות ולהשיג כסף, אך יוצא מזה, שכבר החלטנו שנחיה כאן, בעולם החומרי. על כן נקרא חמור. זה נקרא ... לפיכך, מוּדְּהַה.
+אנו איננו יודעים מהו עניינו העצמי האמיתי. אנחנו מקווים כנגד כל תקווה, "אני אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר בדרך ההיא." לכן נזכרת מילה זו ... מֻוּדְּהַה. הם לא יודעים בפועל האושר האמיתי מהו. והוא מנסה פרק אחד אחרי השני, ואז השלישי, הרביעי ... "הגיעה העת, להיות מאושר." הֶחמור. הֶחמוֹר ... לעתים יושב הַכּוֹבֵס על גבו, ולוקח קווּצת עשב, ושם אותה מלפני החמור, ואילו זה רוצה לקחת את העשב. אלא כל עוד הוא נע קדימה, גם העשב נע ועושה כן. (צחוק) מאידך הוא חושב, "רק עוד צעד אחד קדימה, ואשיג את העשב." אלא שהיות והוא חמור, הוא איננו יודע, "העשב ממוקם באופן כזה, שאני עלול ללכת מיליוני שנים, עדיין, לא אהיה מאוש... זה החמור. הוא לא מתעשת ומגיע למסקנה, "במשך מיליונים וטריליונים של שנים, אני עלול לנסות להיות מאושר, בעולם חומרי זה. לעולם לא אהיה כך מאושר."
+על כן עליכם לנצל ליתרונכם את הידע מן הגוּרוּ שבקיא בדבר. לכן הגורו זוכה להלל ולשבחים:
+:אַג'נָֿאנַה-תימירָאנְדְהַסְיַה
+:גְ'נָֿאנָאנְֿגַ'נַה שַׂלָאקַיָא
+:צַ'קְשׁוּר אוּנְמִיליתַםּ יֵנַה
+:תַסְמֲי שְׂרִי-גוּרַוֵא נַמַהּ
 <!-- END TRANSLATED TEXT -->
+</div>