HE/BG 2.20

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא - פרק שני: תקציר הבְּהַגַוַד-גִיתָא
ב.ג. 2.19 ב.ג. 2.19 - ב.ג. 2.21 ב.ג. 2.21
א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 20

न जायते म्रियते वा कदाचिन्
नायं भूत्वा भविता वा न भूयः ।
अजो नित्यः शाश्वतोऽयं पुराणो
न हन्यते हन्यमाने शरीरे ॥२०॥
נַה גָ׳איַתֵא מְרייַתֵא וָא קַדָאצ׳ין
נָאיַםּ בְּהֻוּתְוָא בְּהַויתָא וָא נַה בְּהֻוּיַהּ
אַג׳וֹ ניתְיַהּ שָׂאשְׂוַתוֹ ׳יַםּ פּוּרָאנּוֹ
נַה הַנְיַתֵא הַנְיַמָאנֵא שַׂרִירֵא

מילה אחרי מילה

נַה—לעולם לא; גָ׳איַתֵא—נולד; מְרייַתֵא—מת; וָא—או; קַדָאצ׳ית—בזמן כלשהו (עבר, הווה או עתיד); נַה—לעולם לא; אַיַם—הוא; בְּהֻוּתְוָא—התהווה; בְּהַויתָא—ייתהווה; וָא—או; נַה—לעולם לא; בְּהֻוּיַהּ—או ששוב ייתהווה; אַגַ׳הּ—אינו נולד; ניתְיַהּ—נצחי; שָׂאשְׂוַתַהּ—קבוע; אַיַם—הוא; פּוּרָאנַּהּ—הזקן מכול; נַה—לעולם לא; הַנְיַתֵא—נהרג; הַנְיַמָאנֵא—כאשר נהרג; שַׂרִירֵא—הגוף.

תרגום

הנשמה אינה נולדת, גם לא מתה לעולם. היא לא התהוותה, אינה מתהווה, ולא תתהווה. היא חסרת ראשית, בת נצח, קיימת לעד וקדמונית, ואינה נשמדת עם כליון הגוף.

התעמקות

הנשמה אינה נולדת, גם לא מתה לעולם. היא לא התהוותה, אינה מתהווה, ולא תתהווה. היא חסרת ראשית, בת נצח, קיימת לעד וקדמונית, ואינה נשמדת עם כליון הגוף.

החלקיק המזערי של הרוח העליונה זהה לה באיכותו, ואינו נתון לתמורות, כמו הגוף. לעיתים נקראת הנשמה "הקבוע", או קֻוּטַה-סְתְהַה. כל גוף נתון לשש תמורות: הוא נולד מרחם שבגוף אם, צומח, שוהה זמן כלשהו בצורתו, מייצר צאצאים כלשהם, נובל בהדרגה, ונכחד. אלא שהתמורות הללו אינן חלות על הנשמה. זו אינה נולדת, רק הגוף החומרי שהיא עוטה עליה נולד. היא אינה נולדת עמו, גם לא מתה. כל הנולד, סופו למות. אולם מאחר שהנשמה אינה נולדת, הרי שהיא משוללת עבר, הווה ועתיד. היא נצחית, קיימת לעד וקדמונית – כלומר, לא ניתן להתחקות אחר רגע התהוותה. רק בגלל תפיסה גופנית אנו מנסים לייחס לה לידה וכו'. הנשמה, לעומת הגוף, גם אינה מזדקנת לעולם. משום כך אדם זקן לכאורה, חש שהוא אותו עצמו כמו בנעוריו. תמורות הגוף אינן משפיעות על הנשמה. זו אינה נובלת כמו עץ, או דברים חומריים שכאלה. היא גם אינה יוצרת צאצאים. תוצרי הגוף, כלומר ילדים, גם הם נשמות ייחודיות שונות, שבגלל גופם, נראים כמו ילדיו של אדם מסוים. אולם אף שהנשמה אינה יוצרת צאצאים, גם אינה משתנה, ופטורה משש התמורות הגופניות, היא אחראית להתפתחותו של הגוף. פסוק דומה נמצא בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד (1.2.18):

נַה גָ׳איַתֵא מְרייַתֵא וָא ויפַּשְׂצ׳ין
נָאיַםּ קוּתַשְׂצ׳ין נַה בַּבְּהֻוּוַה קַשְׂצ׳ית
אַג׳וֹ ניתְיַהּ שָׂאשְׂוַתוֹ ׳יַםּ פּוּרָאנּוֹ
נַה הַנְיַתֵא הַנְיַמָאנֵא שַׂרִירֵא

משמעותו זהה לזו של הבְּהַגַוַד-גִיתָא, אולם ישנה בו מילה אחת חשובה, ויפַּשְׂצ'ית, שפירושה מלומד או בעל ידע.

הנשמה מלאה בידע, או מודעת תמיד. מכאן שתודעה היא סממן של הנשמה, וגם אם קשה למוצאה במקומה שבלב, הרי שקיומה של תודעה מצביע על קיומה. לעיתים כמו מסתתרת השמש מאחורי עננים, או כיוצא בזה, ולא ניתן לראותה בשמיים, אולם אורה מוחש בכול, ומשום כך אנו משוכנעים שזה בוקר. מייד עם הפציע אור ראשון, כבר ברור שהשמש מצויה בשמיים. בדומה לכך, קיומה של תודעה בגופים כולם – בין אם אדם ובין אם חיה – מעיד על קיומה של הנשמה. מכל מקום, תודעתה של הנשמה שונה מתודעתו של העליון, שהרי התודעה העליונה מודעת לכול – עבר, הווה ועתיד, בעוד שתודעתה של הנשמה הייחודית נוטה לשיכחה. מדרשיו העילאיים של קְרּישְׁנַּה נועדו לחנך אותה ולעוררה משיכחת טבעה האמיתי. קְרּישְׁנַּה לעומת זאת, אינו נשמה שכחנית שכזו, כי אלמלא כן, היתה הבְּהַגַוַד-גִיתָא שלו חסרת ערך.

הנשמות הן משני סוגים – הנשמה המזערית, החלקיקית, (אַנּוּ-אָתְמָא) ונשמת-העל (ויבְּהוּ-אָתְמָא). זה מאושש גם בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד (1.2.20):

אַנּוֹר אַנִּייָאן מַהַתוֹ מַהִייָאן
אָתְמָאסְיַה גַ׳נְתוֹר ניהיתוֹ גוּהָאיָאם
תַם אַקְרַתוּהּ פַּשְׂיַתי וִיתַה-שׂוֹקוֹ
דְהָאתוּהּ פְּרַסָאדָאן מַהימָאנַם אָתְמַנַהּ

"נשמת-העל (פַּרַמָאתְמָא) והנשמה המזערית (גִ'יוַאתְמָא) שניהם מצויים על אותו עץ-הגוף, בלבה של ישות החיים. אולם רק מי שהשתחרר מכל תשוקה חומרית, כמו גם מצער חומרי, יכול בחסדו של העליון, להבין את תפארתה של הנשמה." קְרּישְׁנַּה הוא גם מקור נשמת-העל. זה יסתבר בפרקים הבאים. אַרְג'וּנַה הוא נשמה מזערית, ששכחה את טבעה האמיתי. היא צריכה לכן, לחפש אחר ידע אצל קְרּישְׁנַּה, או אצל נציגו המוסמך (המורה הרוחני).


ב.ג. 2.19 ב.ג. 2.19 - ב.ג. 2.21 ב.ג. 2.21