HE/Prabhupada 1048 - לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה לאלוהות
750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia
לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב, חזרה לאלוהות אנחנו נמצאים במצב מותנה של חיים, משום שאנו נפרדים מן האישיות המקורית, קרישנה. כי אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של קרישנה. אנחנו שכחנו זאת. אנו חושבים שאנחנו חלקים בלתי-נפרדים, של אמריקה, או הודו. זו נקראת אשליה. אלו מעוניינים... אלו מעוניינים במדינה שלהם, מישהו מעוניין בחברה שלו או במשפחה שלו. לכן, יצרנו כל כך הרבה דברים, חובות. מכאן, השאסתרה אומרת, "שוטים אלו לא יודעים מהו באמת עניינם העצמי האמיתי." נה תה וידוה סוארתהה-גתים הי וישנום דוראשיא. אחד מייחל למשהו שלעולם לא יתגשם. לכן הוא שוטה. אנחנו מנסים לווסת דברים בעולם החומרי, על מנת להיות מאושרים, אלא שהשוטה לא יודע שכל עוד הוא יישאר בעולם החומרי, אין פה שום שאלה של אושר. זוהי טיפשות. קרישנה אומר שמקום זה הוא דוהקהאלים אשאשותם (בהגוד-גיתא 8.15). העולם החומרי, בו אנו חיים עתה, תחת שינויי גוף אחד אחרי השני, הוא דוהקהאלים. מדוע עלי לשנות את גופי? מדוע לא... אני נצחי. נה הניתה הנימאנה שרירה (ב.ג. 2.20). על כן עלינו ללמוד, עלינו לקבל חינוך, עלינו לקבל ידע מן המושלם. וקרישנה באופן אישי, אישיות אלוה העילאי, נותן לך ידע. ואם אנחנו כה חסרי מזל, שאיננו לוקחים ידע מושלם זה - אנו מייצרים דבר מה משלנו, אנו משערים, ממציאים כך את הרעיון שלנו - אז מובן הדבר ... דוראשיא. אנו חושבים, "אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר ב... שום דבר. לעולם לא תהיה מאושר - זו הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה, הביתה לאלוהות. בדיוק כמו נער השרוי בטירוף, הוא נטש את אביו. אביו אדם עשיר, הכל נמצא שם, אבל הוא בינתיים, הפך להיפי. באופן דומה, אנחנו גם כאלו. אבא שלנו, הוא קרישנה. אנו יכולים לחיות כאן בניחותא, בלי שום טרחה, בלי לנסות ולהשיג כסף, אבל בכך, כבר החלטנו שנחיה כאן, בעולם החומרי. זה נקרא חמור. הוא ... על כן, מודהה. אנו איננו יודעים מהו עניינו העצמי האמיתי. אנחנו מקווים תקווה כנגד תקווה, אני אהיה מאושר בדרך זאת. אהיה מאושר בדרך זו." על כן נאמרת מילה זו ... מודהה. הם לא יודעים מהי השמחה האמיתית, מהו האושר האמיתי. והוא מנסה פרק אחד אחרי השני, השלישי, הרביעי ... "כעת אהיה מאושר." החמור. החמור ... לעתים הרוחץ יושב על גבו ולוקח קווצת עשב, ושם אותה מלפניו, והחמור רוצה לקחת את העשב. אלא כל עוד הוא נע קדימה, נע גם העשב קדימה. (צחוק) והוא חושב, "רק צעד אחד קדימה, אני אשיג את העשב." אלא שמשום שהוא חמור, הוא אינו יודע, "העשב ממוקם באופן כזה, שאני עשוי ללכת מיליוני שנים, עדיין, לא אהיה מאוש... זה החמור. הוא לא בא למסקנה, "במשך מיליונים וטריליונים של שנים, אני עשוי לנסות, להיות מאושר, בעולם חומרי זה. לעולם לא אהיה מאושר." על כן עליכם לנצל ליתרונכם את הידע מן הגורו שיודע אודות דברים. מכאן הגורו זוכה להלל ולשבחים: אגיאנה-תימירנדהסיה גיאנאנג'נה שלאקיא צ'קשור אונמיליתם ינה תסמאי שרי-גורווה.