HE/Prabhupada 1048 - לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה לאלוהות

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 1044 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 1049

אתה לעולם לא תהיה מאושר - הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה לאלוהות
- פרבהופאדה 1048


הרצאה על ש.ב. 6.1.26-27, ה-12 ביולי, 1975, פילדלפיה

אנחנו נמצאים במצב מותנה של חיים, משום שאנו נפרדים מן האישיות המקורית, קרישנה. כי אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של קרישנה. אנחנו שכחנו זאת. אנחנו חושבים שאנו חלקים בלתי-נפרדים, של אמריקה, או הודו. זו נקראת אשליה. אלו רוצים... אלו מעוניינים במדינה שלהם, מישהו מעוניין, בחברה שלו או במשפחה שלו. לכן, יצרנו כל כך הרבה דברים, חובות. מכאן, השָׁאסְתְרַה אומרת, "שוטים אלו אינם יודעים, מהו עניין העצמי האמיתי." נַה תֵה וִידוּהּ סְוָארְתְהַה-גַתִיםּ הִי וִישְּנּוּםּ דוּרָאשַיָא. (ש.ב. 7.5.31). מי שמייחל למשהו שלעולם לא יתגשם, הרי שהוא שוטה. אנו מנסים לווסת דברים בעולם החומרי, על מנת להיות מאושרים, אלא שהשוטה לא יודע שכל עוד יישאר בעולם החומרי, אין שום שאלה של אושר. זאת טיפשות.

קְרִישְׁנַה אומר שמקום זה הוא דוּהְּקְהָאלַיַם אַשָׁאשׁוַתַם (ב.ג. 8.15). העולם החומרי, בו אנו חיים עתה, תחת שינויי גוף אחד אחרי השני, הוא דוּהְקְהָאלַיַם. מדוע עלי לשנות את גופי? מדוע לא... אני נצחי. נַה הַנְיַנְתֵה הַנְיַמָאנֵה שַׁרִירֵה (ב.ג. 2.20). על כן עלינו ללמוד, עלינו לקבל חינוך, עלינו לקבל ידע מן המושלם. וקרישנה באופן אישי, אישיות אלוה העילאי, נותן לך ידע. ואם אנחנו כה חסרי מזל, שאיננו לוקחים ידע מושלם זה - אנו מייצרים דבר מה משלנו, אנו משערים, ממציאים כך את המוּשׂג שלנו - אז הדבר מובן... דוּרָאשַׁיָא. אנו חושבים, "אהיה מאושר בדרך זו. אהיה מאושר ב..." שום דבר. לעולם לא תהיה מאושר - זו הוראה מושלמת - אלא אם תשוב הביתה, הביתה לאלוהות. בדיוק כמו נער המצוי תחת טירוף, הוא נטש את אביו. אביו אדם עשיר, הכל נמצא שם, אבל הוא בינתיים, הפך להיפי. באופן דומה, אנחנו גם כאלו. האב שלנו הוא קְרִישְׁנַה. אנו יכולים לחיות כאן בניחותא, בלי שום טרחה, בלי לנסות ולהשיג כסף, אבל יוצא מזה, שכבר החלטנו שנחיה כאן, בעולם החומרי. זה נקרא חמור. זה נקרא... על כן, מוּדְּהַה.

אנו איננו יודעים מהו עניינו העצמי האמיתי. אנחנו מקווים תקווה כנגד תקווה, "אני אהיה מאושר בדרך זאת. אהיה מאושר בדרך זו." לכן נזכרת מילה זו... מוּדְהַה. הם לא יודעים מהי, השמחה האמיתית, מהו האושר האמיתי. והוא מנסה פרק אחד אחרי השני, השלישי, הרביעי... "הגיעה העת, להיות מאושר." החמור. החמור... לעתים יושב איש הרחצה על גבו, ולוקח קווּצת עשב, ושם אותה מלפניו, והחמור רוצה לקחת את העשב. אלא כל עוד הוא נע קדימה, גם העשב נע קדימה. (צחוק) והוא חושב, "רק צעד אחד קדימה, אני אשיג את העשב." אלא שמשום שהוא חמור, הוא אינו יודע, "העשב ממוקם באופן כזה, שאני עשוי ללכת מיליוני שנים, עדיין, לא אהיה מאוש... זה החמור. הוא לא בא למסקנה, "במשך מיליונים וטריליונים של שנים, אני עלול לנסות להיות מאושר, בעולם חומרי זה. לעולם לא אהיה מאושר."

על כן עליכם לנצל ליתרונכם את הידע מן הגוּרוּ, שבקיא בדבר. מכאן הגורו זוכה להלל ולתשבוחות:

אַגְ'נָֿאנַה-תִימִירָנְדְהַסְיַה
גְ'נַֿנָאנְגַ'נַה שַׁלָאקַיָא
צַ'קְשׁוּר אוּנְמִילִיתַםּ יֵנַה
תַסְמַיי שְׁרִי-גוּרַוֵה נַמַהַּ