HE/Prabhupada 1050 - עשה את זה, תן לי כסף, וכך תהיה מאושר - זה לא גורו: Difference between revisions

 
 
Line 8: Line 8:
[[Category:HE-Quotes - in USA, Philadelphia]]
[[Category:HE-Quotes - in USA, Philadelphia]]
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE -->
{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 1049 - גורו משמעותו המשרת הנאמן של אלוהים|1049|HE/Prabhupada 1051 - אין לי יכולת, אבל לקחתי זאת, את המילים של הגורו שלי, כחיים ונשמה|1051}}
<!-- END NAVIGATION BAR -->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<div class="center">
<div class="center">
Line 14: Line 17:
----
----
<!-- END ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<!-- END ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
 
<div dir="rtl">
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
{{youtube_right|MT5tsZ8KADs|'You do this and give me money, and you'll become happy' - That is Not Guru <br/>- Prabhupāda 1050}}
{{youtube_left|MT5tsZ8KADs|'עשה את זה, תן לי כסף, וכך תהיה מאושר' - זה לא גורו <br/>- פרבהופאדה 1050}}
<!-- END VIDEO LINK -->
<!-- END VIDEO LINK -->


<!-- BEGIN AUDIO LINK (from English page -->
<!-- BEGIN AUDIO LINK (from English page -->
<mp3player>File:750712SB-PHILADELPHIA_clip5.mp3</mp3player>
<mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/750712SB-PHILADELPHIA_clip5.mp3</mp3player>
<!-- END AUDIO LINK -->
<!-- END AUDIO LINK -->


<!-- BEGIN VANISOURCE LINK (from English page) -->
<!-- BEGIN VANISOURCE LINK (from English page) -->
'''[[Vanisource:750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia|750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia]]'''
'''[[Vanisource:750712 - Lecture SB 06.01.26-27 - Philadelphia|הרצאה על ש.ב. 6.1.27-26, 12 ביולי, 1975, פילדלפיה, ארה"ב]]'''
<!-- END VANISOURCE LINK -->
<!-- END VANISOURCE LINK -->


<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT (from DotSub) -->
<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT (from DotSub) -->
'אתה תעשה את זה ותתן לי כסף, וכך תהפוך למאושר' - זה לא גורו אז זהו המצב. בלי גורו, אם אדם מייצר לעצמו דרך חיים משלו, אז הוא מודהה, שוטה. לכן זה נאמר, מודהה. הוא נהג לחשוב, "אני אבא חביב ונחמד ביותר. אני דואג לבני בני הקטן. בכל המובנים - אני מאכיל אותו, מלטף אותו, וכל כך הרבה דברים אני... אני נאמן מאוד וכן מאוד, וגם ישר." אבל השאסתרה אומרת, "הנה מודהה, שוטה." אתם רואים כאן. נאמר שם, בהוג'ין פאיין מודהה. מדוע הוא מודהה? נה ודאגתם אנתקם. הוא לא רואה, לא יודע, "מאחורי, המוות לי ממתין. הוא בא לקחת אותי." כעת, "כיצד החיבה למי שהינך קורא בנך, חברה, משפחה ואומה יצילו אותך? כאן היננו המוות." על כך הוא אינו יכול לענות. הוא יכול..., לא יכול לענות שהמוות כאן, נמצא. אז הרי אנחנו מתכוננים. אלו, חיי אנוש. עלינו לדעת תמיד, "המוות נמצא מאחורי. בכל רגע הוא יכול ללפות את צווארי ולקחתו אותו אליו." זוהי עובדה. האם ישנה הבטחה שאתה תחיה מאה שנים? לא. אפילו כעבור דקות אחדות, אם תלך לרחוב, אתה עלול מיד לראות את מותך. עלול להיות כשל בלבך. תתכן תאונת דרכים. עלול להיות דבר אחד, שני. לחיות זו מתנה נפלאה. למות, לא דבר מאוד נפלא. ולו משום, שאתה נועדת למות. מרגע שאתה נולד, מיד אתה מתחיל למות. זה מתחיל מיד. אם אתה שואל, "הו, מתי הילד שלי נולד?" אתה אומר, נגיד, "שבוע אחד." זה אומר ששבוע אחד, הוא כבר נמצא אל תוך המוות. אנו מקבלים שהוא חי שבוע אחד, אך למעשה הוא מת שבוע אחד. זהו דבר נפלא, שהוא עדיין בחיים, שהוא לא מת. אם כן המוות לא מופלא, ולו משום שהוא וודאי. הוא יבוא - אחרי שבוע אחד או אחרי מאה שנים. זה לא דבר נפלא. כל עוד אתה חי, זה דבר נפלא. עלינו אם כן לנצל זמן זה על מנת למצוא פתרון לחיים שאנו מתים בהם באופן חוזר ונשנה, גוף אחד לאחר השני. כיצד הם יבינו אלא אם כן הם יבואו לגורו המתאים? לכן השאסתרה אומרת, תד-ויגיאנארתהם: "אם אתה רוצה לדעת את הבעיה האמיתית של חייך ואתה רוצה להיות מואר כיצד להפוך מודע לקרישנה, כיצד להיות נצחי, לשוב הביתה, חזרה לאלוהות, עליך לבחור לעצמך איזשהו גורו." ומיהו הגורו הזה? דבר זה מוסבר, פשוט וחלק. גורו לעולם לא מייצר את הרעיון, "אתה תעשה את זה, ותתן לי כסף, וכך תהפוך מאושר." זה לא גורו. זוהי דרך ערמומית להרוויח כסף. נאמר כאן, מודהה, כולם פשוט חיים בגן עדן של שוטים, ממציאים להם רעיונות כמו אג'אמילה... מישהו קיבל על עצמו, "זו חובתי," למישהו יש... הוא שוטה. עליך לדעת מהי חובתך, מן הגורו. אם אתה שר כל יום, גורו-מוקהה-פדמה-ואקיה, צ'יתתתה קוריא איקייה, אאר נא קוריהו מנה אאשא. אלו הם החיים. אלו החיים. גורו-מוקהה-פד... אתה מקבל את הגורו האמיתי, וכל דבר שיאמר לך, עליך לבצע. אז יהיו חייך מוצלחים. אאר מא קוריהו מנה אאשא. טיפש שכמותך, אתה אל תרצה שום דבר אחר.
'אז זהו המצב. בלי גוּרוּ, אם אדם מייצר לעצמו דרך חיים משלו, הרי הוא מֻוּדְּהַה, שוטה. לכן זה נאמר, מֻוּדְּהַה. הוא נוהג לחשוב, "אני אב כה חביב ונחמד. אני דואג לבני, בני הקטן. בכל המובנים - אני מאכיל אותו, מלטף אותו, וכל כך הרבה דברים אני... אני אב נאמן מאוד, וכן מאוד." אבל הַשָּׁאסְתְרַה אומרת, "הנה הרי מֻוּדְּהַה, שוטה." אתם רואים כאן. נאמר שם, בְּהוֹגַ'ַין פָּאיַיַן מֻוּדְּהַהּ. מדוע הוא מֻוּדְּהַה? נַה וֵדָאגַתַם אַנְתַקַם. הוא לא רואה, לא יודע, "מאחורי, המוות לי ממתין. בא הוא לקחת אותי." עתה, "איך החיבה למי שהינך קורא בנך, או חברה, משפחה ואומה, יצילו אותך? פֹה הרי, נמצא המוות." על זאת אין הוא יכול לענות. הוא יכול..., לא יכול לענות שהמוות שם.  
 
אז הרי אנו מתכוננים. אלה הם חיי אנוש. עלינו לדעת תמיד, "המוות נמצא מאחורי. בכל רגע הוא יכול ללפות את צווארי, וּלקחתי אליו." זאת עובדה. האם ישנה הבטחה שאתה תחיה מאה שנים? לא. אפילו כעבור דקות אחדות, אם תלך לרחוב, אתה עלול מיד לראות את מותך. עלול להיות כשל בלבך. תיתכן תאונת דרכים. עלול להיות דבר כלשהו, כלשהו. לחיות זו מתנה נפלאה. למות זה לא דבר נפלא. היות ואתה נועדת למות. מרגע שאתה נולד, מיד אתה מתחיל למות. זה מתחיל מיד. אם אתה שואל, "הו, מתי הילד שלי נולד?" אתה אומר, נגיד, "שבוע אחד." זה אומר ששבוע אחד מחייו מת הוא. אנו מקבלים שהוא חי שבוע אחד, אך למעשה הוא מת שבוע אחד. דבר זה נפלא; הוא עדיין בחיים; הוא לא מת. אם כן המוות איננו נפלא, כיוון שהוא וודאי. הוא יבוא - אחרי שבוע אחד, או אחרי מאה שנים. זה לא דבר נפלא.  
 
כל עוד אתה חי, הרי זה פלא. עלינו אם כן לנצל זמן זה על מנת למצוא פתרון לחיים שאנו מתים בהם הלוך ושוב ובשנית מקבלים גוף נוסף. כיצד הם יבינו אלא אם כן הם יבואו לַגּוּרוּ המתאים? לכן הַשָּׂאסְתְרַה אומרת, תַד-וִיג'נָֿאנָארְתְהַם: "אם אתה רוצה לדעת את הבעיה האמיתית של חייך ואתה חפץ בהארה בנוגע לאפשרות היותך מודע לִקְרּישְׁנַּה, כיצד להיות נצחי, לשוב הביתה, חזרה לאלוהות, עליך לבחור לעצמך איזשהו גוּרוּ." ומיהו הגוּרוּ הזה? דבר זה מוסבר, פשוט וחלק. גוּרוּ לעולם לא מייצר את הרעיון, "עשה את זה, תן לי כסף, וכך תהיה מאושר." זה לא גוּרוּ. זאת דרך ערמומית להרוויח כסף. נאמר כאן, מֻוּדְּהַה, כולם פשוט חיים בגן עדן של שוטים, ממציאים רעיונות משלהם כמו אַגָ'אמילַה... מישהו קיבל על עצמו, "זו חובתי," למישהו יש... הוא שוטה. עליך לדעת מה החובה שלך, מן הַגּוּרוּ. אם אתה שר כל יום, גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּדְמַה-וָאקְיַה, צִ'יתְתֵתֵא קוֹרְיָא אַיְקְיַה, אָאר נָא קֹוריהוֹ מַנֵא אָאשָׂא. אלו הם החיים. אלו החיים. גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּד... אתה מקבל את הגורו האמיתי, וכל דבר שיאמר לך, עליך לבצע. אז יהיו חייך מוצלחים. אָאר נָא קוֹריהוֹ מַנֵא אָאשָׂא. שוטה שכמותך, אל תחפוץ לא בדבר-מה אחר.
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
</div>

Latest revision as of 13:10, 31 October 2021



הרצאה על ש.ב. 6.1.27-26, 12 ביולי, 1975, פילדלפיה, ארה"ב

'אז זהו המצב. בלי גוּרוּ, אם אדם מייצר לעצמו דרך חיים משלו, הרי הוא מֻוּדְּהַה, שוטה. לכן זה נאמר, מֻוּדְּהַה. הוא נוהג לחשוב, "אני אב כה חביב ונחמד. אני דואג לבני, בני הקטן. בכל המובנים - אני מאכיל אותו, מלטף אותו, וכל כך הרבה דברים אני... אני אב נאמן מאוד, וכן מאוד." אבל הַשָּׁאסְתְרַה אומרת, "הנה הרי מֻוּדְּהַה, שוטה." אתם רואים כאן. נאמר שם, בְּהוֹגַ'ַין פָּאיַיַן מֻוּדְּהַהּ. מדוע הוא מֻוּדְּהַה? נַה וֵדָאגַתַם אַנְתַקַם. הוא לא רואה, לא יודע, "מאחורי, המוות לי ממתין. בא הוא לקחת אותי." עתה, "איך החיבה למי שהינך קורא בנך, או חברה, משפחה ואומה, יצילו אותך? פֹה הרי, נמצא המוות." על זאת אין הוא יכול לענות. הוא יכול..., לא יכול לענות שהמוות שם.

אז הרי אנו מתכוננים. אלה הם חיי אנוש. עלינו לדעת תמיד, "המוות נמצא מאחורי. בכל רגע הוא יכול ללפות את צווארי, וּלקחתי אליו." זאת עובדה. האם ישנה הבטחה שאתה תחיה מאה שנים? לא. אפילו כעבור דקות אחדות, אם תלך לרחוב, אתה עלול מיד לראות את מותך. עלול להיות כשל בלבך. תיתכן תאונת דרכים. עלול להיות דבר כלשהו, כלשהו. לחיות זו מתנה נפלאה. למות זה לא דבר נפלא. היות ואתה נועדת למות. מרגע שאתה נולד, מיד אתה מתחיל למות. זה מתחיל מיד. אם אתה שואל, "הו, מתי הילד שלי נולד?" אתה אומר, נגיד, "שבוע אחד." זה אומר ששבוע אחד מחייו מת הוא. אנו מקבלים שהוא חי שבוע אחד, אך למעשה הוא מת שבוע אחד. דבר זה נפלא; הוא עדיין בחיים; הוא לא מת. אם כן המוות איננו נפלא, כיוון שהוא וודאי. הוא יבוא - אחרי שבוע אחד, או אחרי מאה שנים. זה לא דבר נפלא.

כל עוד אתה חי, הרי זה פלא. עלינו אם כן לנצל זמן זה על מנת למצוא פתרון לחיים שאנו מתים בהם הלוך ושוב ובשנית מקבלים גוף נוסף. כיצד הם יבינו אלא אם כן הם יבואו לַגּוּרוּ המתאים? לכן הַשָּׂאסְתְרַה אומרת, תַד-וִיג'נָֿאנָארְתְהַם: "אם אתה רוצה לדעת את הבעיה האמיתית של חייך ואתה חפץ בהארה בנוגע לאפשרות היותך מודע לִקְרּישְׁנַּה, כיצד להיות נצחי, לשוב הביתה, חזרה לאלוהות, עליך לבחור לעצמך איזשהו גוּרוּ." ומיהו הגוּרוּ הזה? דבר זה מוסבר, פשוט וחלק. גוּרוּ לעולם לא מייצר את הרעיון, "עשה את זה, תן לי כסף, וכך תהיה מאושר." זה לא גוּרוּ. זאת דרך ערמומית להרוויח כסף. נאמר כאן, מֻוּדְּהַה, כולם פשוט חיים בגן עדן של שוטים, ממציאים רעיונות משלהם כמו אַגָ'אמילַה... מישהו קיבל על עצמו, "זו חובתי," למישהו יש... הוא שוטה. עליך לדעת מה החובה שלך, מן הַגּוּרוּ. אם אתה שר כל יום, גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּדְמַה-וָאקְיַה, צִ'יתְתֵתֵא קוֹרְיָא אַיְקְיַה, אָאר נָא קֹוריהוֹ מַנֵא אָאשָׂא. אלו הם החיים. אלו החיים. גוּרוּ-מוּקְהַה-פַּד... אתה מקבל את הגורו האמיתי, וכל דבר שיאמר לך, עליך לבצע. אז יהיו חייך מוצלחים. אָאר נָא קוֹריהוֹ מַנֵא אָאשָׂא. שוטה שכמותך, אל תחפוץ לא בדבר-מה אחר.