HE/BG 1.30

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 30

न च शक्नोम्यवस्थातुं भ्रमतीव च मे मनः ।
निमित्तानि च पश्यामि विपरीतानि केशव ॥३०॥
נַה צַ׳ה שַׂקְנוֹמְי אַוַסְתְהָאתוּםּ בְּהְרַמַתִיוַה צַ׳ה מֵא מַנַהּ
נימיתְתָאני צַ׳ה פַּשְׂיָאמי ויפַּרִיתָאני קֵשַׂוַה

מילה אחרי מילה

נַה—אין; צַ׳ה—ו-; שַׂקְנוֹמי—אני מסוגל; אַוַסְתְהָאתוּם—לעמוד; בְּהְרַמַתי—מתבלבלת; איוַה—כמו; צַ׳ה—ו-; מֵא—שלי; מַנַהּ—מֶחשָב; נימיתְתָאני—סימנים; צַ׳ה—ו-; פַּשְׂיָאמי—אני רואה; ויפַּרִיתָאני—מבשרי רע; קֵשַׂוַה—קְרּישְׁנַּה, הורג הזד קֵשִׂי.

תרגום

איני מסוגל עוד לעמוד כאן. שיכחה משתלטת עלי ודעתי מתבלבלת. הו קְרּישְׁנַּה, הורג הזֵד קֵשִׂי, רק סימנים מבשרי רע אני רואה.

התעמקות

בגלל קוצר רוח וחולשת לב, אַרְג'וּנַה ביקש לנוס משדה הקרב ושיכחה השתלטה עליו. בלבול שכזה מקורו בזיקה עזה מדי למושאים חומריים. בְּהַיַםּ דְויתִייָאבְּהי-ניוֵשַׂתַהּ סְיָאת (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם 11.2.37): התניה כזו למצבים חומריים, היא שמולידה את החרדות ואת ההתערערות הנפשית. אַרְג'וּנַה חזה רק מכאוב וסבל בשדה הקרב; אפילו ניצחון על אויביו לא ישמח אותו. המילים נימיתְתָאני ויפַּרִיתָאני הן רבות משמעות. בשעה שאדם חוזה רק כאב ותסכול, הוא חושב, "מדוע אני כאן?" הכול מעוניינים בעצמם ובטובתם האישית, ואיש לא מעוניין בעצמי העליון. ברצונו של קְרּישְׁנַּה, אַרְג'וּנַה הפך עתה נבער לגבי טובתו האמיתית. אלא שטובתו האמיתית של כל אחד מצויה בוישְׁנּוּ, או קְרּישְׁנַּה. סבלה החומרי של הנשמה המותנית מקורו בשיכחת עובדה זו. אַרְג'וּנַה סבר שנצחונו בקרב יוליד רק צער ויגון.