HE/BG 10.20

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 20

अहमात्मा गुडाकेश सर्वभूताशयस्थितः ।
अहमादिश्च मध्यं च भूतानामन्त एव च ॥२०॥
אַהַם אָתְמָא גוּדָּאקֵשַׂה סַרְוַה-בְּהֻוּתָאשַׂיַה-סְתְהיתַהּ
אַהַם אָדישׂ צַ׳ה מַדְהְיַםּ צַ׳ה בְּהֻוּתָאנָאם אַנְתַה אֵוַה צַ׳ה

מילה אחרי מילה

אַהַם—אני; אָתְמָא—הנשמה; גוּדָּאקֵשַׂה—הו אַרְג'וּנַה; סַרְוַה-בְּהֻוּתַה—של כל ישויות החיים; אָשַׂיַה-סְתְהיתַהּ—שוכנת בלב; אַהַם—אני; אָדיהּ—המקור; צַ׳ה—גם; מַדְהְיַם—האמצע; צַ׳ה—גם; בְּהֻוּתָאנָאם—של כל ישויות החיים; אַנְתַהּ—הסוף; אֵוַה—אכן; צַ׳ה—ו-.

תרגום

הו אַרְג'וּנַה, אני נשמת-העל אשר שוכן בלבה של כל ישות חיה. אני הראשית, האמצע ואחרית כל היש.

התעמקות

אַרְג'וּנַה מכונה בפסוק זה גוּדָּאקֵשַׂה, או "מי שכבש את חשכת השינה." מי ששרויים בתרדמת הבערות, אינם מבינים את גילוייו השונים של אלוהים בעולם החומרי וברוחני. כינוי זה הוא לכן רב משמעות. מאחר שאַרְג'וּנַה גבר על חשיכה שכזו, אישיות אלוה נכון לתאר לפניו את מגוון שפעיו.

תחילה קְרּישְׁנַּה אומר שהוא נשמת עולם התופעות כולו. זאת באמצעות התרחבות מוחלטת שלו. לפני הבריאה החומרית, האל מתגלה באמצעות התרחבות מוחלטת שלו כפּוּרוּשַׁה, ומהתגלות הפּוּרוּשַׁה מתחיל הכול. מכאן שהוא אָתְמָא, או נשמת המַהַת-תַתְתְוַה, שמהווה כלל יסודות היקום. כלל האנרגיה החומרית אינה סיבת הבריאה; למעשה, מַהָא-וישְׁנּוּ נכנס למַהַת-תַתְתְוַה, או כלל החומר, ונחשב לכן לנשמתה. אחר כך הוא שב ונכנס לכל אחד מהיקומים הנגלים, ושב ונכנס כנשמת-העל בכל ישות. ממש כשם שגופה האישי של ישות החיים אינו מסוגל להתקיים ולהתפתח ללא נוכחותו של הניצוץ הרוחני, לא יכולה ההתגלות החומרית להתפתח ללא נוכחותו של קְרּישְׁנַּה, הנשמה העליונה, בתוכה. בסוּבָּאלַה אוּפַּנישַׁד נאמר, פְּרַקְרּיתְי-אָדי-סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנְתַר-יָאמִי סַרְוַה-שֵׂשִׁי צַ'ה נָארָאיַנַּה: "אישיות אלוה מצוי כנשמת-העל בעולמות הנגלים כולם."

שלושת הפּוּרוּשַׁה-אַוַתָארים מתוארים בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, כמו גם בנָארַדַה פַּנְֿצַ'רָאתְרַה. וישְׁנּוֹס תוּ תְרִינּי רֻוּפָּאנּי פּוּרוּשָׁאקְהְיָאנְי אַתְהוֹ וידוּהּ: אישיות אלוה מתגלה בעולם החומרי בשלושה היבטים – קָארַנּוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ, גַרְבְּהוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ, וקְשִׁירוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ. מַהָא-וישְׁנּוּ, או קָארַנּוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ, מתואר בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.47) יַהּ קָארַנָּארְנַּוַה-גַ'לֵא בְּהַגַ'תי סְמַה יוֹגַה-נידְרָאם: קְרּישְׁנַּה, האל העליון, שרוע בים הקוסמי כמַהָא-וישְׁנּוּ. הוא ראשיתו של היקום, מקיים תופעותיו, ואחרית אוניו כולם.