HE/BG 15.12
פסוק 12
- यदादित्यगतं तेजो जगद्भासयतेऽखिलम् ।
- यच्चन्द्रमसि यच्चाग्नौ तत्तेजो विद्धि मामकम् ॥१२॥
- יַד אָדיתְיַה-גַתַםּ תֵג׳וֹ גַ׳גַד בְּהָאסַיַתֵא ׳קְהילַם
- יַץ׳ צַ׳נְדְרַמַסי יַץ׳ צָ׳אגְנַוּ תַת תֵג׳וֹ וידְדְהי מָאמַקַם
מילה אחרי מילה
יַת—זה אשר; אָדיתְיַה-גַתַם—באור החמה; תֵגַ׳הּ—אור; גַ׳גַת—העולם כולו; בְּהָאסַיַתֵא—מאיר; אַקְהילַם—כול; יַת—זה אשר; צַ׳נְדְרַמַסי—בירח; יַת—זה אשר; צַ׳ה—ו-; אַגְנַוּ—באש; תַת—זה; תֵגַ׳הּ—אור; וידְדְהי—דע; מָאמַקַם—ממני.
תרגום
אני מקור אור החמה שמפזר את חשכת היקום כולו. אני גם מקור אור הלבנה ואור האש.
התעמקות
אנשים משוללי תבונה אינם מבינים כיצד מתחוללים הדברים. אלה יכולים מכל מקום, להתחיל ולהתבסס בידע על-פי הסברו של האל. הכול רואים את השמש, הירח, אש וחשמל. עליהם רק לנסות ולהבין שאורם מקורו באלוהים. עבור נשמה מותנית מהווה תפיסה שכזו ראשיתה של תודעת קְרּישְׁנַּה, ונקודת זינוק להתקדמות נוספת. ישויות החיים במהותן הן חלקיקים של אלוהים, ופה הוא מרמז על דרכן חזרה ליחסים עימו.
מפסוק זה מסתבר שהשמש מאירה את מערכת השמש כולה. היקומים הם רבים, וגם מערכות השמש, השמשות, הירחים והכוכבים. אולם בכל יקום ישנה רק שמש אחת. בבְּהַגַוַד-גִיתָא (10.21) נאמר שהירח הוא אחד מן הכוכבים (נַקְשַׁתְרָאנָּאם אַהַםּ שַׂשִׂי). אור השמש מקורו בזוהרו הרוחני של האל שבשמיים הרוחניים. מיד עם זריחת החמה מתחילים האנשים בפעילותם. הם מציתים אש להתקנת מזונם, ובאמצעות אש הם מתניעים את תעשיותיהם – דברים רבים מאוד נעשים בסיועה. משום כך אלה – אור השמש, אש ואור הירח – חשובים כל כך לישויות החיים, עד כי בלעדיהם אינן יכולות לחיות. ההבנה שמקורם בקְרּישְׁנַּה, מהווה ראשיתה של תודעת קְרּישְׁנַּה. אור הירח מזין את הירקות. נעימותו הרבה מעוררת גם את התחושה שחיינו תלויים בחסדו של אלוהים, קְרּישְׁנַּה. שהרי ללא חסדו לא היו שמש, ירח או אש, וללא סיועם של אלה, איש לא יכול לחיות. אלה כמה הרהורים שנועדו לעורר תודעת קְרּישְׁנַּה בנשמה המותנית.