HE/BG 16.20
פסוק 20
- आसुरीं योनिमापन्ना मूढा जन्मनि जन्मनि ।
- मामप्राप्यैव कौन्तेय ततो यान्त्यधमां गतिम् ॥२०॥
- אָסוּרִיםּ יוֹנים אָפַּנְנָא מֻוּדְּהָא גַ׳נְמַני גַ׳נְמַני
- מָאם אַפְּרָאפְּיַיְוַה קַוּנְתֵיַה תַתוֹ יָאנְתְי אַדְהַמָאםּ גַתים
מילה אחרי מילה
אָסוּרִים—זדוני; יוֹנים—מינים; אָפַּנְנָאהּ—זוֹכים; מֻוּדְּהָאהּ—הסכלים; גַ׳נְמַני גַ׳נְמַני—לידה אחר לידה; מָאם—אותי; אַפְּרָאפְּיַה—מבלי להשיג; אֵוַה—בוודאי; קַוּנְתֵיַה—הו בן קוּנְתִי; תַתַהּ—לאחר-מכן; יָאנְתי—הולכים; אַדְהַמָאם—ארור; גַתים—לגורל.
תרגום
הו בן קוּנְתִי, אלה שבים ונולדים בקרב מינים זדוניים ואינם מגיעים אלי לעולם, ובהדרגה מידרדרים לקיום הנתעב ביותר.
התעמקות
אף שידוע שאלוהים הוא רחום כולו ומלא חסד, כאן אנו רואים שאינו רחום כלפי הזֵדים כלל. נאמר כאן בפירוש שאלה מוטלים שוב ושוב לרחמם של זֵדים כמותם. ללא חסדו של אלוהים, הם מוסיפים ומידרדרים למיני חיים נתעבים, כגון חתולים, כלבים וחזירים. נאמר גם שלעולם לא יזכו בחסדו של האל. גם בוֵדות נאמר שאלה מידרדרים בהדרגה והופכים לכלבים וחזירים. נראה שאלוהים אינו רחום כלפי זֵדים שכאלה, וניתן לשאול מדוע הוא נודע כרב חסד ורחמים. בתשובה לשאלה זו, נמצא בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה שאלוהים אינו שונא איש. גם הטלת האַסוּרות, או הזֵדים, למיני חיים נחותים היא ביטוי לחסד. לעיתים הוא גם הורג אותם, אלא שגם זה לטובתם. שהרי הספרות הוֵדית מורה שמי שנהרג בידי אישיות אלוה זוכה בגאולה. רָאוַנַּה, קַמְּסַה, הירַנְּיַקַשׂיפּוּ – כולם היו אַסוּרות שהאל הרג בהתגלויותיו השונות. מכאן שאַסוּרות בני מזל שמתים מידיו של אלוהים, זוכים למעשה, בחסדו.