HE/BG 16.19
פסוק 19
- तानहं द्विषतः क्रुरान्संसारेषु नराधमान् ।
- क्षिपाम्यजस्रमशुभानासुरीष्वेव योनिषु ॥१९॥
- תָאן אַהַםּ דְוישַׁתַהּ קְרֻוּרָאן סַמְּסָארֵשׁוּ נַרָאדְהַמָאן
- קְשׁיפָּאמְי אַגַ׳סְרַם אַשׂוּבְּהָאן אָסוּרִישְׁו אֵוַה יוֹנישׁוּ
מילה אחרי מילה
תָאן—אלו; אַהַם—אני; דְוישַׁתַהּ—מקנאים; קְרֻוּרָאן—מזיקים; סַמְּסָארֵשׁוּ—לתוך ים הקיום החומרי; נַרַה-אַדְהַמָאן—הנחותים באדם; קְשׁיפָּאמי—אני שם; אַגַ׳סְרַם—לעד; אַשׂוּבְּהָאן—בלתי מבורך; אָסוּרִישׁוּ—זדוניים; אֵוַה—בוודאי; יוֹנישׁוּ—בתוך הרְחמים.
תרגום
מי שחדורים בקנאה ומלאי רשע – הנחותים באדם – אותם אני משליך שוב ושוב לים הקיום החומרי, למיני חיים זדוניים.
התעמקות
מפסוק זה מסתבר שהרצון העליון הוא שמטיל את הנשמה הייחודית לגוף מסוים. אפשר שאדם זדוני לא יקבל את עליונותו של אלוהים, וגם עובדה היא שביכולתו לפעול כרצונו, אלא שלידתו הבאה אינה תלויה ברצונו, אלא בהחלטת העליון. בספר השלישי של השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נאמר שהנשמה הייחודית מוטלת לאחר מותה לגוף של אם כלשהי, וזוכה בסוג גוף מסוים, ביד ההשגחה העליונה. מכאן שכוח עליון, ולא יד המקרה, הוא סיבת מיני החיים הרבים – חיות, חרקים, אנשים וכו'. על הזֵדים נאמר כאן שאלה מוטלים שוב ושוב לרחמם של זֵדים שנשארים צרי עין ונחותים באדם. מיני אדם זדוניים שכאלה חדורים לעד בתאווה, אלימות, שנאה ולכלוך. שבטי הציידים למיניהם ביערות נחשבים בין מיני החיים הזדוניים.