HE/BG 2.10
פסוק 10
- तमुवाच हृषीकेशः प्रहसन्निव भारत ।
- सेनयोरुभयोर्मध्ये विषीदन्तमिदं वचः ॥१०॥
- תַם אוּוָאצַ׳ה הְרּישִׁיקֵשַׂהּ פְּרַהַסַנְן איוַה בְּהָארַתַה
- סֵנַיוֹר אוּבְּהַיוֹר מַדְהְיֵא וישִׁידַנְתַם אידַםּ וַצַ׳הּ
מילה אחרי מילה
תַם—לו; אוּוָאצַ׳ה—אמר; הְרּישִׁיקֵשַׂהּ—אדון החושים, קְרּישְׁנַּה; פְּרַהַסַן—מחייך; איוַה—כמו; בְּהָארַתַה—הו דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, נצר בְּהָארַתַה; סֵנַיוֹהּ—של הצבאות; אוּבְּהַיוֹהּ—של שניהם; מַדְהְיֵא—בתווך; וישִׁידַנְתַם—למוכה היגון; אידַם—הללו; וַצַ׳הּ—את המילים.
תרגום
הו נצר בְּהַרַתַה, או אז, בעומדו בין שני הצבאות, חייך קְרּישְׁנַּה והחל לדבר אל אַרְג'וּנַה מוכה הצער.
התעמקות
עד כה היתה זו שיחה בין שני ידידים, הְרּישִׁיקֵשַׂה וגוּדָּאקֵשַׂה. כידידים, הם היו על אותו מישור. אלא שאחד בחר עתה להיות תלמידו של האחר. קְרּישְׁנַּה חייך עתה, משום שידיד בחר להיות תלמיד. קְרּישְׁנַּה הוא אדון הכול ומכאן שתמיד הנו עליון לכול. אולם לרצון דְבֵקיו, הריהו נאות לשמש להם כידיד, כבן או כמאהב. מכל מקום, עתה הוא הפך למורה, ומיד נכנס לתפקידו ושוחח עם התלמיד כמורה – כלומר במלוא הרצינות הדרושה. מסתבר שהשיחה בין המורה לתלמיד התנהלה בפומבי, בין שני הצבאות, לטובת כולם. מכאן שדברי הבְּהַגַוַד-גִיתָא לא נועדו רק לאדם מסוים, לחברה או לקהילה כלשהי, אלא לכול, וזכאים לשמוע אותם ידידים ואויבים כאחד.