HE/BG 2.39
פסוק 39
- एषा तेऽभिहिता साङ्ख्ये बुद्धिर्योगे त्विमां शृणु ।
- बुद्ध्या युक्तो यया पार्थ कर्मबन्धं प्रहास्यसि ॥३९॥
- אשָׁא תֵא ׳בְּהיהיתָא סָאנְֹקְהְיֵא בּוּדְדְהיר יוֹגֵא תְו אימָאםּ שְׂרּינּוּ
- בּוּדְדְהְיָא יוּקְתוֹ יַיָא פָּארְתְהַה קַרְמַה-בַּנְדְהַםּ פְּרַהָאסְיַסי
מילה אחרי מילה
אֵשָׁא—זו; תֵא—לך; אַבְּהיהיתָא—הוסברה; סָאנְֹקְהְיֵא—בדרך של ניתוח; בּוּדְדְהיהּ—תבונה; יוֹגֵא—בדרך של עבודה ללא התקשרות לתועלת אנוכית; תוּ—אולם; אימָאם—הזו; שְׂרּינּוּ—הקשב; בּוּדְדְהְיָא—באמצעות התבונה; יוּקְתַהּ—מחובר; יַיָא—אשר באמצעותה; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; קַרְמַה-בַּנְדְהַם—משעבוד לתגובה; פְּרַהָאסְיַסי—תוכל להשתחרר.
תרגום
עד כה הסברתי לך ידע זה בדרך של ניתוח. עתה הקשב להסברי במונחים של עבודה שלא למען תועלת אנוכית. הו בן פְּרּיתְהָא, אם תדע לנהוג על-פי ידע זה, הרי שתשתחרר מן השיעבוד לפעולה.
התעמקות
על-פי הנירוּקְתי, או המילון הוֵדי, סָאנְֹקְהְיָא פירושה לתאר דברים לפרוטרוט. סָאנְֹקְהְיַה מתייחסת לפילוסופיה שמתארת את טבעה האמיתי של הנשמה, ויוגה כרוכה בשליטה בחושים. סירובו של אַרְג'וּנַה להילחם מקורו בעינוג חושים; הוא שכח את חובתו העליונה וביקש לפרוש מקרב משום שחשב שגם אם ינצח, הרי שהצער על מות קרוביו ואחיו, בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, יהיה רב משמחת הנצחון והזכייה בממלכה. בשני המקרים היו שיקוליו מושתתים על עינוג חושים – האושר שבנצחון והאושר עם בני משפחה חיים – שניהם משרתים הנאה אנוכית, שמשכיחה אפילו את התבונה והחובה. קְרּישְׁנַּה ביקש לכן להסביר לאַרְג'וּנַה, שמות גוף סבו אינו מות הנשמה. הוא הסביר שהישויות היחודיות כולן, לרבות האל, הן ייחודיות לעד; הן היו ייחודיות בעבר, הן כאלה בהווה, וימשיכו ויהיו כך גם בעתיד, שהרי כולנו ייחודיים תמיד. אנחנו בסך הכול מחליפים את מלבושנו ונוהגנו. עם שנשתחרר משיעבוד הלבוש החומרי כליל, גם אז נשאר ייחודיים. קְרּישְׁנַּה כבר ניתח והסביר לפרוטרוט את טבעם של הנשמה והגוף. הידע הזה, שמסביר את הנשמה והגוף מנקודות ראות שונות, מתואר כאן כסָאנְֹקְהְיַה. זאת במונחיו של המילון נירוּקְתי. אין לסָאנְֹקְהְיַה זו ולא כלום עם תורת הסָאנְֹקְהְיַה של קַפּילַה הכופר המתחזה. הרבה לפניו לימד קַפּילַה האמיתי, שהוא התגלות של קְרּישְׁנַּה, את פילוסופיית הסָאנְֹקְהְיַה לאמו דֵוַהֻוּתי, וזו כתובה בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. הוא הסביר שהפּוּרוּשַׁה, או האל, הנו פעיל, ובורא באמצעות העפת מבט לעבר פְּרַקְרּיתי. הוֵדות והגִיתָא מאששות את זה. הוֵדות מורות שהאל מעיף מבטו לעבר פְּרַקְרּיתי, או הטבע, ומעבּר אותה בנשמות ייחודיות מזעריות. פעילותן של הישויות הייחודיות הללו בעולם החומרי כולה נועדה לעינוג חושים, ובאשליית האנרגיה החומרית אלה חושבות עצמן למתענגות. הלך רוח זה נמשך עד לשלב הגאולה, שבו מבקשת ישות החיים להיטמע בעליון ולהיות אחד עמו. זוהי המלכודת האחרונה של מָאיָא, או אשליית עינוג החושים, רק לאחר לידות רבות מאוד של פעילות נהנתנית כזו זוכה נשמה דגולה להתמסר לוָאסוּדֵוַה, קְרּישְׁנַּה, ולהשלים את חיפושה אחר האמת העליונה.
אַרְג'וּנַה קיבל את קְרּישְׁנַּה כמורו הרוחני והתמסר לו: שׂישְׁיַס תֵא 'הַם שָׂאדְהי מָאם תְוָאם פְּרַפַּנְנַם. עתה קְרּישְׁנַּה יורה לו אודות תהליך הפעולה בבּוּדְדְהי-יוֹגַה, או קַרְמַה-יוֹגַה, כלומר, תירגול שירות מסור למען עינוג חושיו של אלוהים. בּוּדְדְהי-יוֹגַה מוסברת בבירור בפסוק העשירי של פרק עשר. זו מוסברת כהידברות ישירה עם האל, אשר יושב כפַּרַמָאתְמָא בלב כול. אולם הידברות כזו אינה אפשרית ללא שירות מסור. מכאן שמי שעוסק בשירות מסור, או בשירות אוהב ונשגב לאל, או במילים אחרות, בתודעת קְרּישְׁנַּה, רק הוא יכול, בחסדו המיוחד של האל, להגיע לשלב זה של בּוּדְדְהי-יוֹגַה. לדבריו של האל, רק לדְבֵקים שכאלה הוא מעניק ידע טהור אודות מסירות ואהבה, ואז ביכולתם להגיע אליו ללא קושי, לממלכת אלוהים המלאה באושר נצחי.
בּוּדְדְהי-יוֹגַה שנזכרת בפסוק זה אם כן, היא שירות מסור לאל, והמילה סָאנְֹקְהְיַה כאן שונה לגמרי מן הסָאנְֹקְהְיַה-יוֹגַה האתיאיסטית שלימד קַפּילַה הרמאי. אין לטעות לכן ולחשוב שזו קשורה ולו במשהו לסָאנְֹקְהְיַה הכופרת, שהרי בעת ההיא לא היתה לתורה זו כל השפעה, גם קְרּישְׁנַּה לא היה טורח ומציין רעיונות ספקולטיביים וכופרים שכאלה. פילוסופיית הסָאנְֹקְהְיַה האמיתית מתוארת בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם על-ידי האַוַתָארַה קַפּילַה. אלא שגם זו אינה קשורה לנושאים שנידונים כאן. זו פירושה כאן לימוד הגוף והנשמה דרך ניתוח טבעם. ניתוח כזה הכרחי כדי להגיע לשלב של בּוּדְדְהי-יוֹגַה, או בְּהַקְתי-יוֹגַה. מכאן שבסופו של דבר, הסָאנְֹקְהְיַה של קְרּישְׁנַּה והסָאנְֹקְהְיַה של קַפּילַה, שבשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, הן זהות, שהרי שתיהן למעשה, בְּהַקְתי-יוֹגַה. קְרּישְׁנַּה אומר שרק חסרי תבונה מבדילים בין סָאנְֹקְהְיַה-יוֹגַה לבְּהַקְתי-יוֹגַה (סָאנְֹקְהְיַה-יוֹגַוּ פְּרּיתְהַג בָּאלָאהּ פְּרַוַדַנְתי נַה פַּנְּדּיתָאהּ).
אין כמובן, כל קשר בין הסָאנְֹקְהְיַה-יוֹגַה הכופרת לבְּהַקְתי-יוֹגַה, אף שסכלים גורסים שהבְּהַגַוַד-גִיתָא דנה בסָאנְֹקְהְיַה זו.
בּוּדְדְהי-יוֹגַה פירושה פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה, במלוא החדווה והידע של שירות מסור. מי שפועל למען סיפוקו של אלוהים בלבד, גם לנוכח קשיים רבים, הרי שהוא פועל על-פי עקרונות הבּוּדְדְהי-יוֹגַה ושרוי בחדווה נשגבת תמידית. פעילות נשגבת כזו מקנה לו מוכנית הבנה נשגבת. זה כמובן, בחסדו של האל. הוא זוכה אז בגאולה שלמה, ללא כל מאמץ לקנות לו ידע בנפרד. ישנו הבדל תהומי בין פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה לבין עבודה אנוכית, ובמיוחד חתירה לעינוג חושים במשפחה ובאושר חומרי. מכאן שבּוּדְדְהי-יוֹגַה מהווה את האיכות הנשגבת של פעולה.