HE/BG 2.58
פסוק 58
- यदा संहरते चायं कूर्मोऽङ्गानीव सर्वशः ।
- इन्द्रियाणीन्द्रियार्थेभ्यस्तस्य प्रज्ञा प्रतिष्ठिता ॥५८॥
- יַדָא סַמְּהַרַתֵא צָ׳איַםּ קֻוּרְמוֹ ׳נְגָאנִיוַה סַרְוַשַׂהּ
- אינְדְרייָאנִּינְדְרייָארְתְהֵבְּהְיַס תַסְיַה פְּרַגְ׳נָֿא פְּרַתישְׁטְהיתָא
מילה אחרי מילה
יַדָא—כאשר; סַמְּהַרַתֵא—מכנס; צַ׳ה—גם; אַיַם—הוא; קֻוּרְמַהּ—צב; אַנְֹגָאני—את האיברים; איוַה—כמו; סַרְוַשַׂהּ—כולם יחד; אינְדְרייָאנּי—את החושים; אינְדְרייַה-אַרְתְהֵבְּהְיַהּ—ממושאי החושים; תַסְיַה—שלו; פְּרַגְ׳נָֿא—תודעה; פְּרַתישְׁטְהיתָא—יציבה.
תרגום
מי שמסוגל למשוך את חושיו ממושאיהם כשם שהצב מכנס גפיו בשריונו, הריהו יציב ואיתן בתודעה מושלמת.
התעמקות
יוגי, דָבֵק, או מי שהגיע להגשמה עצמית, נבחן ביכולתו לשלוט בחושיו בהתאם לתכניתו. רוב האנשים לעומת זאת, הם עבדי החושים ומשרתים את תכתיביהם. זוהי התשובה לשאלה לגבי מצבו של היוגי. החושים משולים לנחשים ארסיים. אלה שלוחי רסן מטבעם ונוטים לפעול כרצונם. אלא שהיוגי, או הדָבֵק, חייב לדעת לרסן אותם ביד חזקה – כמו משביע-נחשים – ולעולם לא להתירם עצמאיים. הכתובים מלאים בהוראות "עשה" ו"אל תעשה". מי שמתעלם מאלה ואינו מרסן את תענוגות החושים, לא ישיג יציבות בתודעת קְרּישְׁנַּה. הצב, כמתואר כאן, מהווה הדוגמה הטובה ביותר לכך. הצב יכול בכל עת לכנס את חושיו, ולשוב ולחושפם לצרכיו. כמותו, מי שמודע לקְרּישְׁנַּה משתמש בחושיו רק לצורך שירותו לאל, ואלמלא כן אלה מרוסנים. אַרְג'וּנַה לומד כאן להשתמש בחושיו לצורך השירות לאל, ולא למען סיפוקו האישי. אדם שמעסיק את חושיו תמיד בתודעת קְרּישְׁנַּה נמשל לכן, לצב שמכנס את איבריו.