HE/BG 5.14
פסוק 14
- न कर्तृत्वं न कर्माणि लोकस्य सृजति प्रभुः ।
- न कर्मफलसंयोगं स्वभावस्तु प्रवर्तते ॥१४॥
- נַה קַרְתְרּיתְוםּ נַה קַרְמָאנּי לוֹקַסְיַה סְרּיגַ׳תי פְּרַבְּהוּהּ
- נַה קַרְמַה-פְּהַלַה-סַמְּיוֹגַםּ סְוַבְּהָאוַס תוּ פְּרַוַרְתַתֵא
מילה אחרי מילה
נַה—לעולם לא; קַרְתְרּיתְוַם—תפישת 'אני העושה'; נַה—ולא; קַרְמָאנּי—את הפעולות; לוֹקַסְיַה—של האנשים; סְרּיגַ׳תי—יוצר; פְּרַבְּהוּהּ—אדון עיר הגוף; נַה—ולא; קַרְמַה-פְּהַלַה—לתוצאות המעשים; סַמְּיוֹגַם—קשר; סְוַבְּהָאוַהּ—מידות הטבע החומרי; תוּ—אלא; פְּרַוַרְתַתֵא—פועלות.
תרגום
הנשמה ששוכנת בגוף ומושלת בעיר גופה, אינה יוצרת פעולה, אינה גורמת לאיש לפעול, גם אינה יוצרת את פירות העמל. כל זה מתבצע בידי מידות הטבע החומרי.
התעמקות
כפי שיוסבר בפרק השביעי, ישות החיים היא אחת מאוניו או מטבעיו של אלוהים; היא שונה מחומר, שמהווה טבע אחר – נחות – של האל. מזה זמנים רבים שהאון העילי – ישות החיים – קשור בדרך כלשהי לטבע החומרי. הגוף בן החלוף, או משכנה החומרי של ישות החיים, הוא גורמן של פעולות רבות ותגובותיהן. באווירה מותנית שכזו, מזדהה ישות החיים (מתוך בורות) עם גופה, ונאלצת לסבול את תוצאות מעשי הגוף. בערות עתיקת יומין זו היא סיבת הסבל והמצוקות הגופניות כולן. ישות חיים שמתעלה ומתבדלת מן הפעילות הגופנית, משתחררת גם מתגובותיה. כל עוד זו מצויה בעיר הגוף, נראה כאילו היא האדון, אף שלמעשה, גופה לא שייך לה, גם אינה שולטת במעשיו ובתגובותיו. היא בסך הכול נאבקת לקיומה בתוך הים החומרי. גלי הים מטלטלים אותה, מבלי שתוכל להשתלט עליהם. הפתרון הטוב ביותר לכן, הוא תודעת קְרּישְׁנַּה נשגבת, כי רק זו תוכל למשותה מן המים ולהצילה מתלאותיה.