HE/BG 5.2
פסוק 2
- श्रीभगवानुवाच ।
- संन्यासः कर्मयोगश्च निःश्रेयसकरावुभौ ।
- तयोस्तु कर्मसंन्यासात्कर्मयोगो विशिष्यते ॥२॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- סַנְנְיָאסַהּ קַרְמַה-יוֹגַשׂ צַ׳ה ניהְּשְׂרֵיַסַה-קַרָאו אוּבְּהַוּ
- תַיוֹס תוּ קַרְמַה-סַנְנְיָאסָאת קַרְמַה-יוֹגוֹ וישׂישְׁיַתֵא
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה אמר; סַנְנְיָאסַהּ—פרישות מפעולה; קַרְמַה-יוֹגַהּ—עבודה במסירות; צַ׳ה—גם; ניהְּשְׂרֵיַסַה-קַרַוּ—מובילות לגאולה; אוּבְּהַוּ—השתיים; תַיוֹהּ—מבין שתיהן; תוּ—אולם; קַרְמַה-סַנְנְיָאסָאת—מפרישות מפעילות תועלתנית; קַרְמַה-יוֹגַהּ—פעילות בשירות מסור; וישׂישְׁיַתֵא—עדיפה.
תרגום
אישיות אלוה השיב: הימנעות מפעולה ופעילות במסירות, שתיהן מובילות לגאולה. אולם מן השתיים עדיפה הפעילות בשירות מסור.
התעמקות
פעילות למען טובת הנאה (כלומר, רדיפה אחר עינוג חושים) היא מקור לשעבוד חומרי. מי שמעשיו מכוּונים לשיפור הנוחוּת הגופנית, הרי שיוסיף ויתגלגל בגופים שונים, וינציח את שעבודו החומרי. זה מאושש בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (5.5.6-4):
- נֻוּנַםּ פְּרַמַתְתַהּ קוּרוּתֵא ויקַרְמַה
- יַד אינְדְרייַה-פְּרִיתַיַה אָפְּרּינּוֹתי
- נַה סָאדְהוּ מַנְיֵא יַתַה אָתְמַנוֹ ׳יַם
- אַסַנְן אַפּי קְלֵשַׂה-דַה אָסַה דֵהַהּ
- פַּרָאבְּהַוַס תָאוַד אַבּוֹדְהַה-גָ׳אתוֹ
- יָאוַן נַה ג׳יגְ׳נָֿאסַתַה אָתְמַה-תַתְתְוַם
- יָאוַת קְרייָאס תָאוַד אידַםּ מַנוֹ וַי
- קַרְמָאתְמַקַםּ יֵנַה שַׂרִירַה-בַּנְדְהַהּ
- אֵוַםּ מַנַהּ קַרְמַה-וַשַׂםּ פְּרַיוּנְֹקְתֵא
- אַוידְיַיָאתְמַנְי אוּפַּדְהִייַמָאנֵא
- פְּרִיתיר נַה יָאוַן מַיי וָאסוּדֵוֵא
- נַה מוּצְ׳יַתֵא דֵהַה-יוֹגֵנַה תָאוַת
"האנשים נטרפים אחר עינוג חושים מבלי לדעת שגוף זה, המלא כולו בסבל, הוא תולדת פעילותם הנהנתנית מהעבר. אף שגוף זה בן-חלוף, הוא אינו חדל מלגרום בעיות. מכאן שאין כל ברכה ברדיפה אחר עינוג חושים. אדם שאינו תוהה לגבי זהותו האמיתית, הרי שנכשל בחייו. זאת משום שמי שאינו יודע את זהותו האמיתית פועל באופן תועלתני למען עינוג חושים. כל עוד שקועה תודעתו בעינוג שכזה, הוא ימשיך ויתגלגל מגוף לגוף. מכל מקום, גם מי שמֶחשָבו שקוע בתודעה כזו ומושפע מבערות – אף הוא חייב לפתח אהבה לשירות מסור לוָאסוּדֵוַה. שהרי רק כך יוכל להשתחרר מן השעבוד לקיום החומרי."
מכאן שלא די בגְ'נָאנַה (או הידע שאנו נשמה רוחנית ולא הגוף החומרי), כדי להפוך לבן-חורין. צריך גם לפעול כמו נשמה רוחנית. אלמלא כן, לא ניתן להשתחרר משעבוד. פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה שונה לגמרי מפעילות למען טובת הנאה. פעילות שמתבצעת מתוך ידע מלא מסייעת להתקדמות בידע אמיתי. וללא תודעת קְרּישְׁנַּה, הרי שנטישת פעילות תועלתנית אין בכוחה לטהר את לבה של הנשמה המותנית. מי שלבו אינו טהור הנו כמו כפוי לפעול למען טובת הנאה. פעולה בתודעת קְרּישְׁנַּה, לעומת זאת, משחררת מוּכנית מן התוצאות למעשים התועלתניים, ופוטרת לכן, מן הצורך לשוב ולרדת למישור החומרי. מכאן שפעולה כזו עדיפה תמיד על פרישות, שהרי פרישות אינה מחסנת מפני סכנת נפילה. פרישות ללא תודעת קְרּישְׁנַּה אינה מושלמת. שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מאשש את זה בבְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ (1.2.258):
- פּרָאפַּנְֿצ׳יקַתַיָא בּוּדְדְהְיָא הַרי-סַמְבַּנְדְהי-וַסְתוּנַהּ
- מוּמוּקְשׁוּבְּהיהּ פַּריתְיָאגוֹ וַיְרָאגְיַםּ פְּהַלְגוּ קַתְהְיַתֵא
"מי שבשאיפתו לגאולה מתנזר מדברים שקשורים לאישיות אלוה וחושב אותם לחומריים, הרי שפרישותו אינה מושלמת." הפרישות מושלמת רק כאשר היא מושתתת על הידע שהקיים כולו שייך לאלוהים, ואיש לא רשאי להכריז בעלות על דבר. חשוב להבין שלמעשה, דבר לא שייך לאיש, ומכיוון שכך, מה משמעותה של פרישות? פרוש הוא מי שיודע שהכול שייך לקְרּישְׁנַּה; מאחר שהכול שייך לקְרּישְׁנַּה, הרי שהכול צריך לעסוק בשירותו. פעולה מושלמת כזו בתודעת קְרּישְׁנַּה עדיפה לאין ערוך על כל פרישות מלאכותית של סַנְנְיָאסִי מזרם המָאיָאוָאדַה.