HE/BG 5.23
פסוק 23
- शक्नोतीहैव यः सोढुं प्राक्शरीरविमोक्षणात् ।
- कामक्रोधोद्भवं वेगं स युक्तः स सुखी नरः ॥२३॥
- שַׂקְנוֹתִיהַיְוַה יַהּ סוֹדְּהוּםּ פְּרָאק שַׂרִירַה-וימוֹקְשַׁנָּאת
- קָאמַה-קְרוֹדְהוֹדְבְּהַוַםּ וֵגַםּ סַה יוּקְתַהּ סַה סוּקְהִי נַרַהּ
מילה אחרי מילה
שַׂקְנוֹתי—מסוגל; איהַה אֵוַה—בגוף הנוכחי; יַהּ—מי ש-; סוֹדְּהוּם—לשאת; פְּרָאק—לפְנֵי; שַׂרִירַה—של הגוף; וימוֹקְשַׁנָּאת—נטישה; קָאמַה—מתשוקה; קְרוֹדְהַה—מכעס; אוּדְבְּהַוַם—נוצרים; וֵגַם—דחפים; סַהּ—הוא; יוּקְתַהּ—נמצא בטראנס; סַהּ—הוא; סוּקְהִי—מאושר; נַרַהּ—אדם.
תרגום
מי שעוד לפני שנטש גוף זה, מסוגל לעמוד בפני דחפי החושים הגשמיים ולרסן את יֵצר התשוקה והכעס – מעמדו איתן והוא מאושר בעולם זה.
התעמקות
מי שמבקש להתקדם ביציבות בנתיב ההגשמה העצמית, חייב לנסות ולשלוט בדחפי החושים החומריים. הדחפים הם דחף הדיבור, דחף הכעס, דחפי המֶחשָב, דחף הקיבה, הדחף המיני, ודחפי הלשון. מי שמסוגל לרסן את יצריהם של כל החושים הללו, לרבות המֶחשָב, נקרא גוֹסְוָאמִי, או סְוָאמִי. הגוֹסְוָאמִי מוותר על הדחפים הללו כולם, וחייו מרוסנים לגמרי. בשעה שתשוקות חומריות אינן באות על סיפוקן, מתעורר כעס, וכעס מסעיר את המֶחשָב, העיניים ובית החזה. צריך ללמוד לרסן את אלה, לפני נטישת הגוף החומרי. מי שהצליח בכך, הרי שהגיע להגשמה עצמית והנו שרוי בחדווה. למעשה, זו חובתו של כל מי שחותר להגשמה עצמית – לנסות בכל כוחותיו למשול בתשוקה ובכעס.