HE/BG 6.18
פסוק 18
- यदा विनियतं चित्तमात्मन्येवावतिष्ठते ।
- निःस्पृहः सर्वकामेभ्यो युक्त इत्युच्यते तदा ॥१८॥
- יַדָא וינייַתַםּ צ׳יתְתַם אָתְמַנְי אֵוָאוַתישְׁטְהַתֵא
- ניסְפְּרּיהַהּ סַרְוַה-קָאמֵבְּהְיוֹ יוּקְתַה איתְי אוּצְ׳יַתֵא תַדָא
מילה אחרי מילה
יַדָא—כאשר; וינייַתַם—מרוסן; צ׳יתְתַם—המֶחשָב ופעילויותיו; אָתְמַני—בנשגב; אֵוַה—אכן; אַוַתישְׁטְהַתֵא—מתייצב; ניסְפְּרּיהַהּ—ללא תשוקה; סַרְוַה—לכול; קָאמֵבְּהְיַהּ—עינוג חושים חומרי; יוּקְתַהּ—מבוסס היטב ביוגה; איתי—כך; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר עליו; תַדָא—אז.
תרגום
יוגי שבאמצעות תרגול היוגה מטיל משמעת על פעילות מֶחשָבו ומתעלה לנשגב – עם שהשתחרר מכל תשוקה חומרית – נאמר עליו שהתבסס היטב ביוגה.
התעמקות
מעשיו של היוגי נבדלים מאלה של אדם רגיל בכך שהוא נטול תשוקות חומריות – שבהן התשוקה המינית היא הראשית. היוגי המושלם שולט כליל בפעילות המֶחשָב, ואינו נטרד עוד מתשוקות חומריות, על שלל סוגיהן. שלמות שכזו הופכת מוכנית נחלתו של מי שמודע לקְרּישְׁנַּה. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (9.4.20-18) נאמר:
- סַה וַי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה-פַּדָארַוינְדַיוֹר
- וַצָ׳אמְּסי וַיְקוּנְּטְהַה-גוּנָּאנוּוַרְנַּנֵא
- קַרַוּ הַרֵר מַנְדירַה-מָארְגַ׳נָאדישׁוּ
- שְׂרוּתיםּ צַ׳קָארָאצְ׳יוּתַה-סַת-קַתְהוֹדַיֵא
- מוּקוּנְדַה-לינְֹגָאלַיַה-דַרְשַׂנֵא דְרּישַׂוּ
- תַד-בְּהְרּיתְיַה-גָאתְרַה-סְפַּרְשֵׂא ׳נְֹגַה-סַנְֹגַמַם
- גְהְרָאנַּםּ צַ׳ה תַת-פָּאדַה-סַרוֹגַ׳ה-סַוּרַבְּהֵא
- שְׂרִימַת-תוּלַסְיָא רַסַנָאםּ תַד-אַרְפּיתֵא
- פָּאדַוּ הַרֵהּ קְשֵׁתְרַה-פַּדָאנוּסַרְפַּנֵּא
- שׂירוֹ הְרּישִׁיקֵשַׂה-פַּדָאבְּהיוַנְדַנֵא
- קָאמַםּ צַ׳ה דָאסְיֵא נַה תוּ קָאמַה-קָאמְיַיָא
- יַתְהוֹתְתַמַה-שְׂלוֹקַה-גַ׳נָאשְׂרַיָא רַתיהּ
"המלך אַמְבַּרִישַׁה מיקד תחילה את מֶחשָבו בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה, ואז, בזה אחר זה, העסיק את מילותיו בתיאור מעלותיו הנשגבות, את ידיו בניקיון מקדשו, את אוזניו בשמיעה אודות מעשיו, את עיניו בראיית דמותו הנשגבת, את גופו בנגיעה בגופם של הדְבֵקים, את חוש הריח בהרחת ניחוח הפרחים שהוגשו לו, את לשונו בטעימת עלי תוּלַסִי שהוצעו לכפות רגלי הלוטוס שלו, את רגליו בהליכה לאתרי עליה לרגל ולמקדשים של אלוהים, את ראשו בהשתחוות לפניו, ואת תשוקותיו, בביצוע משימתו. פעולות אלה כולן נשגבות ומתאימות לדָבֵק טהור."
אף שהשלב הנשגב הזה הוא בלתי נתפס עבור חסידי הנתיב האימפרסונליסטי, עבור אדם מודע לקְרּישְׁנַּה הוא קל ומעשי. זה מוּכח בתיאור הנזכר לעיל אודות מעשיו של מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה. רק על-ידי מיקוד המֶחשָב בכפות רגלי הלוטוס של האל מתוך זכירה מתמדת, הופכת פעילות נשגבת שכזו למעשית. הפעולות הללו בשירות מסור לאל נקראות אַרְצַ'נַה, או העסקת החושים כולם בשירותו של האל. החושים והמֶחשָב זקוקים לתעסוקה; התאפקות או הימנעות אינן מעשיות. מכאן שפעילות נשגבת כנזכר לעיל מהווה עבור כלל האנשים – ובמיוחד עבור מי שאינם בשלב הפרישות – את התהליך המושלם להשגת הנשגב, או המצב שנקרא בבְּהַגַוַד-גִיתָא יוּקְתַה.