HE/BG 7.21
פסוק 21
- यो यो यां यां तनुं भक्तः श्रद्धयार्चितुमिच्छति ।
- तस्य तस्याचलां श्रद्धां तामेव विदधाम्यहम् ॥२१॥
- יוֹ יוֹ יָאםּ יָאםּ תַנוּםּ בְּהַקְתַהּ שְׂרַדְדְהַיָארְצ׳יתוּם איצְ׳צְ׳הַתי
- תַסְיַה תַסְיָאצַ׳לָאםּ שְׂרַדְדְהָאםּ תָאם אֵוַה וידַדְהָאמְי אַהַם
מילה אחרי מילה
יַהּ יַהּ—כל מי ש-; יָאם יָאם—לכל איזושהי; תַנוּם—דמות של אל-למחצה; בְּהַקְתַהּ—דָבֵק; שְׂרַדְדְהַיָא—באמונה; אַרְצ׳יתוּם—לסגוד; איצְ׳צְ׳הַתי—משתוקק; תַסְיַה תַסְיַה—לו; אַצַ׳לָאם—יציבה; שְׂרַדְדְהָאם—אמונה; תָאם—כזו; אֵוַה—לבטח; וידַדְהָאמי—מעניק; אַהַם—אני.
תרגום
אני שוכן בלב כול כנשמת-העל. מיד עם השתוקק אדם לסגוד לאל-למחצה מסוים, אני מחזק את אמונתו. זאת כדי שיוכל להקדיש עצמו לאותו אל.
התעמקות
אלוהים נתן עצמאות לכול; אכן, אדם שמתאווה לעינוגים חומריים ומבקשם ברצינות רבה מהאלים החומריים, זוכה לאלה מן האל, אשר יושב בלב כול ומבין את כוונותיו. כאביהן העליון של כל ישויות החיים, הוא אינו מתערב בחופש הבחירה שבידן. אדרבה, הוא מאפשר להן להגשים את תשוקותיהן החומריות. יש שישאלו מדוע אלוהים אדיר הכוח מאפשר לישויות החיים להתענג בעולם החומרי וליפול למלכודת האנרגיה המשלה. התשובה היא שאלמלא אישיות אלוה, כנשמת העל, לא היה מעניק אפשרות שכזו, לא היתה כל משמעות לחופש בחירה. הוא מאפשר את חופש הבחירה, אולם הוראתו העליונה מצויה בבְּהַגַוַד-גִיתָא: על הכול לנטוש את עיסוקיהם כולם ולהתמסר לו כליל. כך הם ימצאו את אושרם.
ישויות-החיים, כמו גם האלים-למחצה, כולם כפופים לרצונו של אישיות אלוה העילאי; מכאן שלא על-פי רצונה בלבד יכולה ישות-החיים לסגוד לאל מסוים, גם האל-למחצה אינו מסוגל להעניק ברכותיו ללא רצון העליון. כפי שנאמר, אף לא גבעול עשב נע ללא רצונו של אישיות אלוה. השרויים במצוקה בעולם החומרי פונים לרוב לאלים-למחצה. זאת על-פי עצת הספרות הוֵדית.
צרכים שונים מתגשמים על-ידי סגידה לאלים-למחצה שונים. אדם חולה למשל, צריך לסגוד לאל השמש; התאב להשכלה צריך לסגוד לאלת הלמידה, סַרַסְוַתִי, ומי שמבקש אשה יפה צריך לסגוד לאוּמָא, אשתו של שׂיוַה. השָׂאסְתְרַה (הספרות הוֵדית) מורה אם כן, על אורחות סגידה שונים לאלים-למחצה השונים. מאחר שישות החיים מבקשת להתענג עם תנאים חומריים מסוימים, הרי שאלוהים ממלאה בתשוקה עזה להשיג ברכה זו מהאל-למחצה המסוים, וכך זו זוכה בברכה המיוחלת. אלוהים מכוון גם את גישת המסירות המסוימת של ישות החיים לאל-למחצה המסוים. האלים-למחצה אינם מסוגלים להחדיר בישויות החיים זיקה שכזו. האל העליון, קְרּישְׁנַּה, כנשמת העל אשר נמצא בלב כול, הוא שדוחף ומעודד את הסגידה לאל המסוים. האלים-למחצה הם למעשה, איברים שונים של גופו היקומי של אלוהים; מכאן שאינם עצמאיים. בספרות הוֵדית נאמר: "אישיות אלוה העילאי מצוי כנשמת-העל גם בלב האלים-למחצה; באמצעותם הוא מספק את תשוקתה של ישות החיים. אלא שגם האל-למחצה וגם ישות החיים – שניהם תלויים ברצון העליון, ואינם עצמאיים."