HE/BG 7.22
פסוק 22
- स तया श्रद्धया युक्तस्तस्याराधनमीहते ।
- लभते च ततः कामान्मयैव विहितान्हि तान् ॥२२॥
- סַה תַיָא שְׂרַדְדְהַיָא יוּקְתַס תַסְיָארָאדְהַנַם אִיהַתֵא
- לַבְּהַתֵא צַ׳ה תַתַהּ קָאמָאן מַיַיְוַה ויהיתָאן הי תָאן
מילה אחרי מילה
סַהּ—הוא; תַיָא—כזו; שְׂרַדְדְהַיָא—בהשראה; יוּקְתַהּ—חדור; תַסְיַה—של אותו אל-למחצה; אָרָאדְהַנַם—בסגידה; אִיהַתֵא—מתאמץ; לַבְּהַתֵא—משיג; צַ׳ה—ו-; תַתַהּ—מכך; קָאמָאן—את תשוקותיו; מַיָא—על ידי; אֵוַה—בלבד; ויהיתָאן—ניתנות; הי—אכן; תָאן—אלה.
תרגום
חדור באמונה שכזו, הוא מתאמץ לסגוד לאל-למחצה מסוים, ומשיג את מבוקשו. אלא שלמעשה, אני הוא שמעניק ברכות אלה.
התעמקות
ללא אישורו של האל העליון, שום אל-למחצה אינו מסוגל להעניק ברכות לסוגדיו. ישות-החיים שוכחת אולי שהכול שייך לאל, אולם האלים-למחצה אינם שוכחים. הסגידה לאלים-למחצה והגשמת המאוויים – אלה אינן תלויות באלים-למחצה אלא בסידורו של אישיות-אלוה. ישות החיים הסכלה אינה יודעת זאת ופונה בטיפשותה לבקש מהם ברכות, בעוד שהדָבֵק הטהור מתפלל לאלוהים בלבד בשעת צורך. מכל מקום, בקשת ברכות חומריות אינה סימן לדָבֵק טהור. טירופה של ישות-החיים להגשים את תאוותה הוא שמניע אותה לסגוד לאלים-למחצה. זאת לאחר שהאל לא הגשים את מאווייה הבלתי כשרים. בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נאמר שמי שסוגד לאלוהים ובו בזמן מתאווה לעינוגים חומריים, הרי שרצונותיו סותרים. שירות מסור לאל וסגידה לאלים-למחצה אינם באותו מישור; הסגידה לאלים-למחצה היא חומרית, בעוד ששירות לאל הוא רוחני כולו.
תשוקות חומריות מהוות מכשול לישות חיים שמבקשת לשוב לאלוהות. אלוהים נמנע מלהעניק לכן, לדְבֵקו הטהור ברכות חומריות כאלה, שהן משאת נפשם של הסכלים. במקום לעסוק בשירות מסור לאלוהים, אלה מעדיפים משום כך לסגוד לאלים-למחצה של העולם החומרי.