HE/BG 9.31
פסוק 31
- क्षिप्रं भवति धर्मात्मा शश्वच्छान्तिं निगच्छति ।
- कौन्तेय प्रतिजानीहि न मे भक्तः प्रणश्यति ॥३१॥
- קְשׁיפְּרַםּ בְּהַוַתי דְהַרְמָאתְמָא שַׂשְׂוַץ׳-צְ׳הָאנְתיםּ ניגַצְ׳צְ׳הַתי
- קַוּנְתֵיַה פְּרַתיגָ׳אנִיהי נַה מֵא בְּהַקְתַהּ פְּרַנַּשְׂיַתי
מילה אחרי מילה
קְשׁיפְּרַם—במהרה; בְּהַוַתי—הוא הופך; דְהַרְמַה-אָתְמָא—צדיק; שַׂשְׂוַת-שָׂאנְתים—שלווה תמידית; ניגַצְ׳צְ׳הַתי—משיג; קַוּנְתֵיַה—הו בן קוּנְתִי; פְּרַתיגָ׳אנִיהי—הכרז; נַה—לעולם לא; מֵא—שלי; בְּהַקְתַהּ—דָבֵק; פְּרַנַּשְׂיַתי—נכחד.
תרגום
במהרה הוא הופך לצדיק וזוכה בשלווה תמידית. הו בן קוּנְתִי, הכרז בעוז שדְבֵקי לא ייכחד לעולם.
התעמקות
אל לנו לפרש זאת לא נכון. בפרק השביעי האל אומר שמי שמעשיו רעים, אינו יכול להפוך לדְבֵקו. מי שאינו דָבֵק, אינו ניחן בתכונות טובות כלל. השאלה חוזרת אפוא, כיצד אדם שמבצע מעשים נתעבים – בשוגג או בכוונה תחילה – יכול להיות דָבֵק טהור? שאלה זו עולה בצדק. לפי הפרק השביעי, אותם עושי רע שאינם מגיעים לשירות מסור לעולם – אלה משוללי כל תכונה טובה. זה מאושש גם בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. תשעת תהליכי השירות-המסור נועדו לניקיון הלב מכל זיהום חומרי. מי שמתרגלם שׂם את אישיות אלוה העילאי בתוך לבו. או אז רק טבעי שנגע החטא נשטף כליל. המחשבה המתמדת אודות אלוהים מטהרת את הווייתו כולה. הוֵדות מורות על כללים ופולחנים שונים שנועדו לטהר את מי שמעד ממעמדו הרם. כאן לא נזכרים כל תנאים שכאלה, שהרי תהליך ההיטהרות טמון כבר בלב הדָבֵק – זכירת אישיות אלוה העילאי תמיד. מכאן שיש לזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה, הַרֵא קְרּישְׁנַּה, קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה, הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה, הַרֵא רָאמַה, רָאמַה רָאמַה, הַרֵא הַרֵא, ולא לחדול. הזמרה מגוננת מפני המעידות כולן, ומנקה מכל זוהמה חומרית.