HE/Prabhupada 0245 - כל אחד מנסה לספק את חושיו או את חושיה
הרצאה על בּ.ג. 2.9 -- לונדון, 15 באוגוסט, 1973
אז קְרּישְׁנַּה הוא אדון החושים. העולם כולו נאבק בשביל עינוג חושים. כאן היא הפילוסופיה הפשוטה, אמת, "קודם כל תן ליהנות, תן לִקְרּישְׁנַּה ליהנות. הוא האדון. אז אנחנו נהנים." תֵנַה תְיַקְתֵנַה בְּהוּנְֿגִ'יתְהָא. הָאִישׂוֹפַּנישַׁד אומר שהכל שייך לִקְרּישְׁנַּה. אִישָׂאוָאסְיַם אידַםּ סַרְוַם: (אִישׂוֹ 1) "הכל שייך לִקְרּישְׁנַּה." זאת הטעות. הכל שייך לִקְרּישְׁנַּה, אמנם אנו חושבים, "הכל שייך לי." זו אשליה. אַהַםּ מַמֵתי (שׂ.בּ. 5.5.8). אַהַםּ מַמֵתי. גַ'נַסְיַה מוֹהוֹ 'יַם אַהַםּ מַמֵתי. זו אשליה. כולם חושבים, "אני הגוף הזה, והכל, כל מה שאנו מוצאים בעולם הזה, שְׂכִיַּת-חֶמְדָּה עבורי." זאת הטעות של הציויליזציה. הידע הוא: "הכל שייך לאלוהים. אני יכול לקחת רק מה שהוא נותן לי, מרשה בטוב-ליבו." תֵנַה תְיַקְתֵנַה בְּהוּנְֿגִ'יתְהָא. זאת לא פילוסופיה וַיְשְׁנַּוית גרידא; זאת העובדה. איש איננו בעל-הרכוש. אִֹישָׂאוָאסְיַם אידַםּ סַרְוַם. הכל... קְרּישְׁנַּה אומר, "אני הנהנה, אני בעל-הַקִּנְיָן." סַרְוַה-לוֹקַה-מַהֵשְׂוַרַם (בּ.ג. 5.29) מַהָא-אִישְׂוַרַם. מַהָא פירושו גדול. אנו יכולים לטעון לִאִישְׂוַרַם, שליטוּת, אבל קְרּישְׁנַּה מתואר כְּמַהָא-אִישְׂוַרַם "השליט של השליט." זהו קְרּישְׁנַּה. איש איננו שליט עצמאי.
אז לפיכך קְרּישְׁנַּה מתואר, הְרּישִׁיקֵשַׂה. הְרּישִׁיקֵנַּה הְרּישִׁיקֵשַׂה-סֵוַנַםּ בְּהַקְתיר אוּצְ'יַתֵא (צ'.צ.' מַדְהְיַה 19.170). וּבְהַקְתי פירושו לשרת את הְרּישִׁיקֵשַׂה על ידי הַהְרּישִׁיקַה. הְרּישִׁיקַה פירושם חושים. קְרּישְׁנַּה הוא אדון החושים, ולפיכך, אי אלו חושים שיש לי, האדון הוא קְרּישְׁנַּה, בעל-הרכוש הוא קְרּישְׁנַּה. אז מחד כשהחושים שלנו עסוקים לסיפוק אדון החושים, זה נקרא בְּהַקְתי. זו ההגדרה של בְּהַקְתי, שירות מסור. ומאידך כשהחושים שלנו עסוקים בעינוג חושים, לא למען האדון, זה נקרא קָאמַה. קָאמַה וּפְרֵמַה. פְּרֵמַה משמעותה לאהוב את קְרּישְׁנַּה ולעשות הכל לסיפוק של קְרּישְׁנַּה. וְקָאמַה פירושה לעשות הכל לסיפוק של החושים שלי. זהו ההבדל. החוש הוא רק האמצעי. או שאתה עושה זאת, מספק את החושים שלך, או שאתה מספק את החושים של קְרּישְׁנַּה. ומאידך כשאתה מספק את החושים של קְרּישְׁנַּה, אתה נעשה מושלם, ומחד כשאתה מספק את החושים שלך, אתה נעשה בלתי-מושלם, באשליה. מפני שאינך יכול לספק את החושים שלך. זה לא אפשרי בלי קְרּישְׁנַּה. הְרּישִׁיקֵנַּה הְרּישֵׁיקֵשַׂה-סֵוַנַםּ בְּהַקְתיר אוּצְ'יַתֵא (צ'.צ' מַדְהְיַה 19.170).
לפיכך על אדם לטהר את החושים. ברגע הנוכחי, כולם מנסים לספק את החושים. אַהַםּ מַמֵתי. גַ'נַסְיַה מוֹהוֹ 'יַם (שׂ.בּ. 5.5.8). פּוּמּסַהּ סְתרייָא מַיְתְהוּנִי-בְּהָאוַם אֵתַת. כל העולם החומרי הוא כזה... ישנן שתי ישויות חיים, זכר ונקבה. הזכר מנסה מחד, לספק את חושיו, ומאידך הנקבה מנסה לספק את חושיה. כאן האהבה-לכאורה פירושה... אין כל אהבה. היא לא יכולה להיות... כיוון שגבר ואישה, איש איננו מנסה לספק את החושים של הצד שכנגד. כולם מנסים לספק את חושיו או חושיה האישיים. אישה אוהבת גבר לסיפוק חושיה, ואילו גבר אוהב אישה לסיפוק... לפיכך, מרגע שישנה הפרעה קלה בעינוג החושים, גירושין. "אני לא רוצה בכך." מפני שהנקודה העיקרית היא עינוג חושים. מצד שני אנו יכולים לעשות תמונה, הצגה לתפארת, "הו, אני אוהב אותך כל כך. אני כל כך אוהב אותך." אין כל אהבה. זה הכל קָאמַה, תאווה. בעולם החומרי, לא תתכן אפשרות של אהבה. זה לא אפשרי. זו, מה שנקרא, רמאות, רמאות בלבד. "אני אוהב אותך. אני אוהב אותך מפני שאת יפהפיה. זה יספק את החושים שלי. כיוון שאת צעירה, זה יספק את החושים שלי." זהו העולם. עולם חומרי פירושו זה. פּוּמְּסַהּ סְתרייָא מַיְתְהוּנִי-בְּהָאוַם אֵתַת. העקרון הבסיסי של העולם החומרי הוא עינוג חושים. יַן מַיְתְהוּנָאדי-גְרּיהַמֵדְהי-סוּקְהַם הי תוּצְ'צְ'הַםּ. קַנּדּוּיַנֵנַה קַרַיוֹר איוה דוּהְקְהַה-דוּהְקְהַם (שׂ.בּ. 7.9.45).