HE/Prabhupada 1070 - מתן שירות הוא הדת הנצחית של ישות החיים

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 1069 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 1071

מתן שירות הוא הדת הנצחית של ישות החיים - פרבהופאדה 1070


ה-19-20 בפברואר, 1966, המבוא לבְּהַגַוד-גִיתא, הרצאה - ניו יורק

עם מתן יחס למושג העליון של סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה, אנו עשויים לנסות, להבין את מושג הדת מן המילה הסַנְסְקְרִיטִית דְהַרְמָה. משמעותה, זה אשר מתלווה תמיד לדבר המסויים. כמו שכבר הזכרנו, כאשר אנו מדברים על אש, כבר ידוע ומוסכם שיש חום ואור לצד האש. בלי חום וללא אור, אין משמעות למילה אש. באותו האופן, אנו נמצא את החלק החיוני של ישות החיים, שמתלווה אליה תמיד. חלק זה שמתלווה תמיד אל ישות החיים, הוא האיכות הנצחית שלו, והחלק הנצחי של איכות ישות החיים הוא, הדת הנצחית שלו. כאשר סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי שאל את שְׂרִי צַ'יְטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ על הסְוַרוּפָּה - כבר דיברנו על הסְוַרוּפָּה של כל ישות חיה - סְוַרוּפָּה או המעמד האמיתי של ישות החיים, הריבון ענה, מעמד כל ישות חיה הוא להעניק שירות לאישיות אלוה העילאי. אמנם, אם ננתח חלק משפט זה מפי הריבון צַ'יְיטַנְיַה, נראה היטב שכל ישות חיים, עסוקה באופן מתמד במתן שירות, לישות חיים אחרת. ישות חיים אחת משרתת אחרת לפי יכולות שונות, ובעושה כן, נהנית ישות החיים מן החיים שלה. חיה נמוכה משרתת בן-אדם, משרת - את האדון שלו, א' משרת את אדון ב', ב' את אדון ג', ג' את אדון ד', וכן הלאה. תחת הנסיבות, אנו רואים שידיד משרת ידיד אחר, האם משרתת את בנה, או האישה את בעלה, או הבעל את אשתו. אם נמשיך ונחפש ברוח זו, יראה הדבר שאין מצב יוצא דופן בחברת יצורים חיים בו לא נמצא את רוח השירות. הפוליטיקאי מציג את המניפסט שלו לפני הציבור ומשכנע את המצביעים אודות יכולתו לשרת. המצביע אף הוא נותן לפוליטיקאי את קולו, כשהוא מצפה שהפוליטיקאי ייתן שירות לחברה. בעל החנות משרת את הלקוח, והאומן משרת את הקפיטליסט. הקפיטליסט משרת את משפחתו, ומשפחתו משרתת את מי שבראשה, במובן של היכולת הנצחית של ישות החיים הנצחית. בדרך זו אנו רואים שאין ישות חיה שנשארת בחוץ ואיננה משרתת ישות חיים אחרת, ומכאן אנו מסיקים ששירות הוא דבר שמלווה את ישות החיים באופן תמידי, ולכן זה נאמר, שמתן שירות על ידי ישות חיים הוא הדְהַרְמַה הנצחית של ישות החיים. כאשר אדם מתוודה על השתייכותו לסוג מסויים של אמונה עם התייחסות לזמן המסויים ולנסיבות לידתו, וכך אדם טוען, להיותו הִינְדי, מוסלמי, נוצרי, בּוּדְהיסט, או שייך לכל מסגרת או כת אחרת, או תת-כת וכו', הגדרות אלו אינן סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה. הִינְדִי עשוי לשנות את אמונתו ולהפוך מוסלמי, או שמוסלמי עשוי לשנות את אמונתו להפוך להִינְדִי או לנוצרי, וכו', אלא שבכל הנסיבות, שינוי כזה של אמונה דתית אינו מאפשר לאדם לשנות את עיסוקו הנצחי, מתן שירות לאחרים. כל אדם, הִינְדִי או מוסלמי או נוצרי, בכל הנסיבות, הוא משרת של מישהו, וכך ההתוודות לסוג מסויים של אמונה, אינה נחשבת לסַנָאתַנָה-דְהַרְמָה, אלא שמה שבאמת תמיד מתלווה לישות החיים, כלומר, הענקת שירות לאחרים, הוא הסַנָאתַנָה-דְהַרְמָה. אז למעשה, אנחנו קשורים לריבון העליון ביחסי שירות. הריבון העליון, הוא הנהנה העליון, ואנו ישויות החיים, משרתיו העליונים לנצח. נוצרנו בשביל ההנאה שלו, ואם אנו משתתפים, לוקחים חלק בהנאה הנצחית הזו, עם אישיות אלוה העילאי, זה מה שעושה אותנו מאושרים ושמחים, ולא אחרת. באופן עצמאי, כפי שכבר הסברנו, שבאופן עצמאי, כל חלק של הגוף, היד, הרגליים, האצבעות, או כל חלק של הגוף, באופן עצמאי, אינו יכול לשגשג ולהיות מסופק בלי לשתף פעולה עם הקיבה, באופן דומה, ישות החיים לעולם איננה יכולה להיות שמחה ומאושרת ללא מתן שירות אוהב, ונשגב לריבון העליון. כעת, בבְּהַגַוַד-גִיתָא הסגידה לאלים למחצה שונים אינה מקבלת אישור, מפני ש... זה נאמר בבְּהָגַוַד-גִיתָא, פרק שביעי, פסוק עשרים, (ב.ג. 7.20): הריבון אומר, קָאמַיִס תַיִס תַיִר הְרְתָה-גְ'נָאנָאהּ פְּרַפָּדְיָנְתֵה' נְיָה-דֵוַתָאהּ. קָאמַיְס תַיְס תַיְר הְרְתַה-גְ'נָאנָאהּ. אלו המכוונים על ידי תאווה, אמנם הם סוגדים לאלים למחצה אבל לא לריבון העליון, קְרִישְנָה.