HE/BG 17.16

Revision as of 15:15, 26 November 2017 by Elad (talk | contribs) (Bhagavad-gita Compile Form edit)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada


פסוק 16

אַנוּדְוֵגַה-קַרַםּ וָאקְיַםּ סַתְיַםּ פְּרייַה-היתַםּ צַ׳ה יַת
סְוָאדְהְיָאיָאבְּהְיַסַנַםּ צַ׳יְוַה וָאןֹ-מַיַםּ תַפַּה אוּצְ׳יַתֵא

מילה אחרי מילה

אַנוּדְוֵגַה-קַרַם—לא מסעיר; וָאקְיַם—מילים; סַתְיַם—אמיתי; פְּרייַה—יקר; היתַם—מועיל; צַ׳ה—ו-; יַת—אשר; סְוָאדְהְיָאיַה—של לימוד הוֵדות; אַבְּהְיַסַנַם—תרגול; צַ׳ה—ו-; אֵוַה—בוודאי; וָאק-מַיַם—של הקול; תַפַּהּ—חישול; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר שהוא.

תרגום

חישול הדיבור מתבטא באמירת אמת ובאמירת דברים נעימים ומועילים, שאינם מסעירים או מעוררים כעס בזולת, כמו גם בציטוט הספרות הוֵדית בדרך קבע.

התעמקות

אל לו לדיבור להסעיר את מֶחשָבם של אחרים. כמובן, מורה חייב להורות את האמת לתלמידיו, אלא שאל לו לדבר אל מי שאינם תלמידיו ועלולים להיטרד מדבריו. זוהי שליטה בדיבור. גם אין לדבר שטויות. שיחה בין מי שמתרגלים חיים רוחניים מבוססת כולה על הכתובים. אדם גם צריך לדעת ולתמוך את דבריו בראיות מכתובים בני סמכא, ובו בזמן אמורים דבריו לענג את שומעיו. שיחות שכאלה הן בעלות תועלת עליונה ומקור השראה לחברה כולה. חשוב גם ללמוד את הספרות הוֵדית הענפה. זה נקרא חישול הדיבור.