HE/BG 18.2
פסוק 2
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- קָאמְיָאנָאםּ קַרְמַנָּאםּ נְיָאסַםּ סַנְנְיָאסַםּ קַוַיוֹ וידוּהּ
- סַרְוַה-קַרְמַה-פְּהַלַה-תְיָאגַםּ פְּרָאהוּס תְיָאגַםּ ויצַ׳קְשַׁנָּאהּ
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה אמר; קָאמְיָאנָאם—עם תשוקה; קַרְמַנָּאם—מפעולות; נְיָאסַם—התנזרות; סַנְנְיָאסַם—השלב של חיי נזירות; קַוַיַהּ—המלומדים; וידוּהּ—יודעים; סַרְוַה—של כל; קַרְמַה—פעולות; פְּהַלַה—מהתוצאות; תְיָאגַם—פרישות; פְּרָאהוּהּ—נקרא; תְיָאגַם—פרישות; ויצַ׳קְשַׁנָּאהּ—המנוסים.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: נטישת כל פעילות שמבוססת על תשוקות חומריות – זו מגדירים המלומדים הדגולים כשלב של חיי נזירות (סַנְנְיָאסַה). וויתור על תוצאות המעשים כולם, מכנים החכמים פרישות (תְיָאגַה).
התעמקות
הבְּהַגַוַד-גִיתָא מורה שאין לעשות דבר למען תוצאות. אולם אין לוותר על פעילות שתכליתה התקדמות בידע רוחני. זה יובהר בפסוקים הבאים. הספרות הוֵדית מורה על הקרבות ופולחנים שונים לצורך השגתה של תכלית מסוימת, כגון הולדת בן טוב או התעלות לכוכבי עדן. פולחנים שכאלה, שמניעיהם חומריים, צריך לנטוש; אך לא כאלה שמטהרים את הלב או מביאים להתקדמות רוחנית.