HE/BG 2.19
פסוק 19
- יה אֵנםּ וֵתְתי הַנְתָארַםּ יַשׂ צַ׳יְנַםּ מַנְיַתֵא הַתַם
- אוּבְּהַוּ תַוּ נַה ויגָ׳אנִיתוֹ נָאיַםּ הַנְתי נַה הַנְיַתֵא
מילה אחרי מילה
יַהּ—מי ש-; אֵנַם—שהוא; וֵתְתי—סבור; הַנְתָארַם—ההורג; יַהּ—מי ש-; צַ׳ה—גם; אֵנַם—שהוא; מַנְיַתֵא—סבור; הַתַם—הרוג; אוּבְּהַוּ—שניהם; תַוּ—הללו; נַה—אינם; ויגָ׳אנִיתַהּ—יודעים; נַה—אינו; אַיַם—הוא; הַנְתי—הורג; נַה—אינו; הַנְיַתֵא—נהרג.
תרגום
מי שסבור שישות החיים הורגת או נהרגת, אינו יודע. שהרי העצמי אינו קוטל, גם לא נקטל.
התעמקות
גם בשעה שנפגע גופה של ישות החיים בנשק קטלני, היא עצמה, שבתוך הגוף, אינה נהרגת. בגלל מימדיה הזעירים, שום נשק חומרי אינו מסוגל לקוטלה. זה יאושש בפסוקים הבאים. גם מעצם טבעה הרוחני, לא ניתן להרגה. רק הגוף מת, או כאילו מת. מכל מקום, זה לא נועד לעודד את הרג הגוף. הוֵדות מורות, מָא הימְּסְיָאת סַרְוָא בְּהֻוּתָאני: אין לפגוע באיש לעולם. זה גם לא מעודד שחיטת חיות. הריגת גוף ללא רשות היא נפשעת וחייבת בענישה, בין אם על-פי חוקי המדינה, ובין אם על-פי החוק האלוהי. מכל מקום, עיסוקו של אַרְג'וּנַה בהרג נתמך בעקרונות הדת, ואינו מעשה שרירותי שמתוך מניעים אנוכיים.