HE/Prabhupada 0061 - הגוף הוא שק של שרירים, עצמות ודם: Difference between revisions

(Created page with "<!-- BEGIN CATEGORY LIST --> Category:1080 Hebrew Pages with Videos Category:Prabhupada 0061 - in all Languages Category:HE-Quotes - 1969 Category:HE-Quotes - Le...")
 
m (Text replacement - "ה- ?([0-9]+)" to "$1")
 
Line 7: Line 7:
[[Category:HE-Quotes - in USA, Boston]]
[[Category:HE-Quotes - in USA, Boston]]
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE -->
{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 0060 - חיים לא יכולים לבוא מחומר|0060|HE/Prabhupada 0062 - להגות בקרישנה ללא הפסקה|0062}}
<!-- END NAVIGATION BAR -->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<div class="center">
<div class="center">
Line 15: Line 18:
<div dir="rtl">
<div dir="rtl">
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
{{youtube_left|CFa9mbUxtNM|הגוף הוא שק של עור, עצמות, שרירים ודם<br />- פרבהופאדה 0061}}
{{youtube_left|cULt9AjyzOk|הגוף הוא שק של עור, עצמות, שרירים ודם<br />- פרבהופאדה 0061}}
<!-- END VIDEO LINK -->
<!-- END VIDEO LINK -->


<!-- BEGIN AUDIO LINK -->
<!-- BEGIN AUDIO LINK -->
<mp3player>http://vaniquotes.org/w/images/690430LE.BOS_clip.mp3</mp3player>
<mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/690430LE.BOS_clip.mp3</mp3player>
<!-- END AUDIO LINK -->
<!-- END AUDIO LINK -->


<!-- BEGIN VANISOURCE LINK -->
<!-- BEGIN VANISOURCE LINK -->
'''[[Vanisource:Northeastern University Lecture -- Boston, April 30, 1969|הרצאה באוניברסיטה הצפון-מזרחית - בוסטון, ה-30 באפריל, 1969]]'''
'''[[Vanisource:Northeastern University Lecture -- Boston, April 30, 1969|הרצאה באוניברסיטה הצפון-מזרחית - בּוֹסְטוֹן, 30 באפריל, 1969]]'''
<!-- END VANISOURCE LINK -->
<!-- END VANISOURCE LINK -->


<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT -->
<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT -->
נערים ונערות יקרים שלי, אני מודה לכם מאוד על ההשתפות בפגישה. אנחנו מפיצים תנועה זו לתודעת קְרִישְׁנַה משום שיש צורך גדול בתנועה הזו בכל העולם, והתהליך קל מאוד. זה הוא היתרון. דבר ראשון, נסו להבין מהו המישור הטְרַנְסְצֶנְדֵנְטַלי. כל עוד מצב חיינו על הפרק, אנחנו במישורים שונים. אז עלינו לעמוד קודם מתוך המישור הטְרַנְסְצֵנְדֶנְטַלי. אז ישנו מקום לדבר על מדיטציה טְרַנְסְצֵנְדֶנְטַלית. בבְּהַגַוַד-גִיתָא, פרק שלישי, תמצאו שיש לנו מצבים שונים של חיים מותנים. הראשון הוא אִינְדְרִיָאנִי פַּרָאנִי אָאהוּר סַנְסְקְרִיט... ([[Vanisource:BG 3.42|ב.ג. 3.42]]). בסַנְסְקְרִיט, אִינְדְרִיָאנִי. הדבר הראשון הוא התפיסה הגופנית של החיים. כל אחד מאיתנו בעולם החומרי, אנחנו תחת התפיסה הגופנית הזו של החיים. אני חושב הודי, "אני הודי." אתה חושב שאתה אמריקאי. מישהו חושב, "אני רוסי." עוד מישהו חושב, "אני משהו אחר." אז כל אחד חושב, "אני הגוף הזה." זה סטנדרט אחד, או מישור אחד. המישור הזה נקרא המישור החושי משום שכל עוד יש לנו תפיסה גופנית של החיים, אנחנו חושבים שאושר משמעותו עינוג חושים. זה הכל. אושר פירושו עינוג חושי, מפני שהגוף פירושו חושים. אז אִינְדְרִיָאנִי פַּרָאנִי אָאהוּר אִינְדְרְיֵבְּהִיַהּ פַּרַםּ מַנַהּ ([[Vanisource:BG 3.42|ב.ג. 3.42]]). קְרִישְׁנַה אומר שבתפיסה החומרית של החיים, או התפיסה הגופנית של החיים, החושים שלנו מקבלים משקל רב. דבר זה מתרחש ברגע הנוכחי. לא מן הרגע הנוכחי, אלא מראשית הבריאה של העולם החומרי. זוהי המחלה, "אני הגוף הזה." שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַה אומר, יַסְיָאתְמַה-בוּדְדְְהִיהּ קוּנָאפֵּה תְרִי-דְהָאתוּקֵה סְוַה-דְהִיהּ קַלַתְרָאדִישׂוּ בְּהָאוּמַה אִיגְ'יַה-דְהִיהּ ([[Vanisource:SB 10.84.13|שׂ.ב. 10.84.13]]), "מי שיש לו את המושג של הבנה גופנית, 'אני הגוף הזה'..." אָתְמַא-בּוּדְדְהִיהְ קוּנַפֵּה תְרִי-דְהָאתוּ. אָתְמַא-בּוּדְדְהִי פירושו המושג של העצמי בשק של זה עצמות ושרירים. זהו שק. גוף זה הוא שק של עור, עצמות, דם, שתן, צואה, וכל כך הרבה דברים. אתם רואים? אבל אנחנו חושבים, "אני השק הזה של עצמות, עור, צואה ושתן. זהו היופי שלנו. זה סך הכל שלנו."
נערים ונערות יקרים שלי, אני מודה לכם מאוד שהשתתפתם בפגישה. אנחנו מפיצים תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה משום שיש צורך גדול בתנועה הזו בכל העולם, והתהליך קל מאוד. זה הוא היתרון.


ישנם סיפורים רבים ויפים... כמובן, הזמן שלנו קצר מאוד. עדיין, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר אחד, שאיש אחד, נער אחד, נמשך מאוד לנערה יפה. אז הנערה איננה מסכימה, ואילו הנער עקשן. בהודו, כמובן, הנערות, הן שומרות על צניעותן בקפדנות רבה. אז הנערה לא נטתה להסכים. היא אמרה, "בסדר גמור, אני מסכימה, בוא לאחר שבוע אחד." היא קבעה, "במועד הזה והזה, אתה תבוא." אז הנער היה מאוד מרוצה. והנערה לקחה איזה משלשל במשך שבעת הימים. והיא שלשלה, יומם ולילה, והקיאה. והיא שמרה את כל הקיא והצואה בסיר נאה. כאשר הגיעה מועד הפגישה, הנער בא, והנערה ישבה ליד הדלת. הנער התפלא, "איפה הנערה הזו?" היא אמרה, "אני הנערה הזו." "לא, לא, את לא. את כל כך מכוערת. היא הייתה כה יפה. את לא הנערה הזו." "לא, אני הנערה, אבל כעת הפרדתי את היופי שלי אל תוך סיר אחר." "מה עשית?" היא הראתה: "זהו היופי, הצואה הזאת והקיא. זהו המרכיב." למעשה כל אחד יכול להיות מאוד חסון או מאוד יפה - אם הוא מטיל צואה שלוש או ארבע פעמים, הכל משתנה מיידית.
דבר ראשון, נסו להבין את המישור ''הַטְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלי''. כל עוד מצב חיינו על הפרק, אנחנו במישורים שונים. אז עלינו לעמוד קודם מתוך המישור ''הַטְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלי''. אז יש מקום לדבר על מְדיטָצְיָה ''טְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלית. בָּבְּהַגַוַד-גִיתָא'', בפרק השלישי, תמצאו שיש לנו מצבים שונים של חיים מותנים.


אז הנקודה שלי היא, כפי שצויין בשׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, שהתפיסה הגופנית הזו של החיים היא לא מאוד מוצקה. יַסְיָאתְמַה-בּוּדְדְהִי קוּנַפֵּה תְרִי-דְהָאתוּקֵה ([[Vanisource:SB 10.84.13|שׂ.ב. 10.84.13]]).
הראשון הוא: ''אינְדְרייָאנּי פַּרָאנּי אָאהוּר''... ([[HE/BG 3.42|ב.ג. 3.42]]). בְּסַנְסְקְרִיט, ''אינְדְריָאנּי''. הדבר הראשון הוא התפיסה הגופנית של החיים. כל אחד מאיתנו בעולם החומרי, אנחנו תחת התפיסה הגופנית הזו של החיים. אני חושב כמו הודי - "אני הודי"; אתה חושב שאתה אמריקאי. מישהו חושב, "אני רוסי"; עוד מישהו חושב, "אני משהו אחר". אז כל אחד חושב: "אני הגוף הזה". זה סטנדרט אחד, או מישור אחד.
 
המישור הזה נקרא המישור החושי משום שכל עוד יש לנו תפיסה גופנית של החיים, אנחנו חושבים שאושר משמעותו עינוג חושים. זה הכל. אושר משמעותו עינוג חושי, מפני שהגוף פירושו חושים. אז ''אינְדְרייָאנּי פַּרָאנּי אָאהוּר אינְדְרייֵבְּהְיַהּ פַּרַםּ מַנַהּ'' ([[HE/BG 3.42|בּ.ג. 3.42]]). קְרּישְׁנַּה אומר שבתפיסה החומרית של החיים, או התפיסה הגופנית של החיים, החושים שלנו מקבלים משקל רב.
 
דבר זה מתרחש ברגע הנוכחי. לא מן הרגע הנוכחי, אלא מראשית הבריאה של העולם החומרי. זוהי המחלה, "אני הגוף הזה". ''שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַה'' אומר: ''יַסְיָאתְמַה-בוּדְדְְהיהּ קוּנָּאפֵּה תְרי-דְהָאתוּקֵה סְוַה-דְהִיהּ קַלַתְרָאדִישׁוּ בְּהָאוּמַה איגְ'יַה-דְהִיהּ'' ([[Vanisource:SB 10.84.13|שׂ.ב. 10.84.13]]) - "מי שיש לו את המושג של הבנה גופנית, 'אני הגוף הזה'..." - ''אָתְמַא-בּוּדְדְהִיהּ קוּנַּפֵּה תְרי-דְהָאתוּ. אָתְמַא-בּוּדְדְהי'' פירושו המושג של העצמי בשק של זה עצמות ושרירים. זהו שק. גוף זה הוא שק של עור, עצמות, דם, שתן, צואה, וכל כך הרבה דברים. אתם רואים? אבל אנחנו חושבים, "אני השק הזה של עצמות, עור, צואה ושתן. זהו היופי שלנו. זה סך הכל שלנו".
 
ישנם סיפורים רבים ויפים... כמובן, הזמן שלנו קצר מאוד. עדיין, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר אחד, שאיש אחד, נער אחד, נמשך מאוד לנערה יפה. אז הנערה איננה מסכימה, ואילו הנער עקשן. בהודו, כמובן, הנערות, הן שומרות על תוֹמָתָן בקפדנות רבה. אז הנערה לא נָטְתָה להסכים. היא אמרה: "בסדר גמור, אני מסכימה, בוא לאחר שבוע אחד." היא קבעה: "במועד הזה והזה, אתה תבוא." אז הנער היה מאוד מרוצה. והנערה לקחה איזה משלשל במשך שבעת הימים. והיא שלשלה, יומם ולילה, והקיאה. והיא שמרה את כל הקיא והצואה בסיר נאה. כאשר הגיעה מועד הפגישה, הנער בא, והנערה ישבה ליד הדלת. הנער התפלא: "איפה הנערה הזו?" היא אמרה: "אני הנערה הזו." - "לא, לא, את לא. את כל כך מכוערת. היא הייתה כה יפה. את לא הנערה הזו." - "לא, אני הנערה, אבל כעת פיצלתי את היופי שלי לסיר נפרד." - "מה עשית?" היא הראתה: "זהו היופי, הפרשות אלו והקיא. זהו הַרְּכִיב." למעשה כל אחד יכול להיות מאוד חסון או מאוד יפה - אם הוא מטיל צואה שלוש או ארבע פעמים, הכל משתנה מיידית. אז הנקודה שלי היא, כפי שצויין ''בָּשׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם'', שהתפיסה הגופנית הזו של החיים איננה מאוד מוצקה: ''יַסְיָאתְמַה-בּוּדְדְהי קוּנַּפֵּה תְרי-דְהָאתוּקֵה'' ([[Vanisource:SB 10.84.13|שׂ.ב. 10.84.13]]).
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
</div>
</div>

Latest revision as of 18:27, 2 October 2021



הרצאה באוניברסיטה הצפון-מזרחית - בּוֹסְטוֹן, 30 באפריל, 1969

נערים ונערות יקרים שלי, אני מודה לכם מאוד שהשתתפתם בפגישה. אנחנו מפיצים תנועה זו לתודעת קְרּישְׁנַּה משום שיש צורך גדול בתנועה הזו בכל העולם, והתהליך קל מאוד. זה הוא היתרון.

דבר ראשון, נסו להבין את המישור הַטְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלי. כל עוד מצב חיינו על הפרק, אנחנו במישורים שונים. אז עלינו לעמוד קודם מתוך המישור הַטְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלי. אז יש מקום לדבר על מְדיטָצְיָה טְרַנְסְצֵנְדֶנְטָלית. בָּבְּהַגַוַד-גִיתָא, בפרק השלישי, תמצאו שיש לנו מצבים שונים של חיים מותנים.

הראשון הוא: אינְדְרייָאנּי פַּרָאנּי אָאהוּר... (ב.ג. 3.42). בְּסַנְסְקְרִיט, אינְדְריָאנּי. הדבר הראשון הוא התפיסה הגופנית של החיים. כל אחד מאיתנו בעולם החומרי, אנחנו תחת התפיסה הגופנית הזו של החיים. אני חושב כמו הודי - "אני הודי"; אתה חושב שאתה אמריקאי. מישהו חושב, "אני רוסי"; עוד מישהו חושב, "אני משהו אחר". אז כל אחד חושב: "אני הגוף הזה". זה סטנדרט אחד, או מישור אחד.

המישור הזה נקרא המישור החושי משום שכל עוד יש לנו תפיסה גופנית של החיים, אנחנו חושבים שאושר משמעותו עינוג חושים. זה הכל. אושר משמעותו עינוג חושי, מפני שהגוף פירושו חושים. אז אינְדְרייָאנּי פַּרָאנּי אָאהוּר אינְדְרייֵבְּהְיַהּ פַּרַםּ מַנַהּ (בּ.ג. 3.42). קְרּישְׁנַּה אומר שבתפיסה החומרית של החיים, או התפיסה הגופנית של החיים, החושים שלנו מקבלים משקל רב.

דבר זה מתרחש ברגע הנוכחי. לא מן הרגע הנוכחי, אלא מראשית הבריאה של העולם החומרי. זוהי המחלה, "אני הגוף הזה". שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַה אומר: יַסְיָאתְמַה-בוּדְדְְהיהּ קוּנָּאפֵּה תְרי-דְהָאתוּקֵה סְוַה-דְהִיהּ קַלַתְרָאדִישׁוּ בְּהָאוּמַה איגְ'יַה-דְהִיהּ (שׂ.ב. 10.84.13) - "מי שיש לו את המושג של הבנה גופנית, 'אני הגוף הזה'..." - אָתְמַא-בּוּדְדְהִיהּ קוּנַּפֵּה תְרי-דְהָאתוּ. אָתְמַא-בּוּדְדְהי פירושו המושג של העצמי בשק של זה עצמות ושרירים. זהו שק. גוף זה הוא שק של עור, עצמות, דם, שתן, צואה, וכל כך הרבה דברים. אתם רואים? אבל אנחנו חושבים, "אני השק הזה של עצמות, עור, צואה ושתן. זהו היופי שלנו. זה סך הכל שלנו".

ישנם סיפורים רבים ויפים... כמובן, הזמן שלנו קצר מאוד. עדיין, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר אחד, שאיש אחד, נער אחד, נמשך מאוד לנערה יפה. אז הנערה איננה מסכימה, ואילו הנער עקשן. בהודו, כמובן, הנערות, הן שומרות על תוֹמָתָן בקפדנות רבה. אז הנערה לא נָטְתָה להסכים. היא אמרה: "בסדר גמור, אני מסכימה, בוא לאחר שבוע אחד." היא קבעה: "במועד הזה והזה, אתה תבוא." אז הנער היה מאוד מרוצה. והנערה לקחה איזה משלשל במשך שבעת הימים. והיא שלשלה, יומם ולילה, והקיאה. והיא שמרה את כל הקיא והצואה בסיר נאה. כאשר הגיעה מועד הפגישה, הנער בא, והנערה ישבה ליד הדלת. הנער התפלא: "איפה הנערה הזו?" היא אמרה: "אני הנערה הזו." - "לא, לא, את לא. את כל כך מכוערת. היא הייתה כה יפה. את לא הנערה הזו." - "לא, אני הנערה, אבל כעת פיצלתי את היופי שלי לסיר נפרד." - "מה עשית?" היא הראתה: "זהו היופי, הפרשות אלו והקיא. זהו הַרְּכִיב." למעשה כל אחד יכול להיות מאוד חסון או מאוד יפה - אם הוא מטיל צואה שלוש או ארבע פעמים, הכל משתנה מיידית. אז הנקודה שלי היא, כפי שצויין בָּשׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, שהתפיסה הגופנית הזו של החיים איננה מאוד מוצקה: יַסְיָאתְמַה-בּוּדְדְהי קוּנַּפֵּה תְרי-דְהָאתוּקֵה (שׂ.ב. 10.84.13).