HE/Prabhupada 0131 - דבר זה אך טבעי להתמסר לאבא
הרצאה על ב.ג. 7.11-16 - ניו יורק, ה-7 באוקטובר, 1966
הטירוף הזה, ההזיה הזאת, האשליה הזאת של עולם החומר, קשה מאוד עליה להתגבר. היא קשה מאוד. אבל הריבון קרישנה אומר, מָאם אֵוַה יֵה פְּרַפַּדְיַנְתֵה מָאיָאם אֵתָאםּ תַרַנְתי תֵה (בּ.ג. 7.14). אם מישהו מרצונו, או מההבנה של חייו האומללים, אם הוא נכנע ומתמסר לקרישנה, "קרישנה יקר שלי, שכחתי אותך חיים רבים כל כך. כעת אני מבין שאתה האב שלי, אתה המגן שלי. כעת אני מתמסר אליך." בדיוק כמו שילד אבוד הולך לאבא, "אבא יקר, זאת הייתה חוסר ההבנה שלי שהתרחקתי מההגנה שלך, אלא שסבלתי. כעת אני בא אליך." האבא מחבק, "בן יקר שלי, בוא הנה. הייתי חרד לגורלך במשך כל הימים. הו, איזו שמחה עתה כשחזרת." האבא הוא כה אדיב.
כעת אנו באותו המצב. מרגע שאנו מתמסרים לרצונו של הריבון העליון... זה לא מאוד קשה. כניעה של הבן לאבא, האם זו עבודה מאוד קשה? האם אתם חושבים שזו משימה קשה מאוד? בן שמתמסר לאביו. דבר זה טבעי למדי. אין שום עלבון בכך. האב הוא תמיד עליון. אז אם אני נוגע ברגליים של אבי, אם אני משתחווה לרגליו, זו תהילה. זו תהילה עבורי. אין פה שום עלבון. אין פה כל קושי. למה שלא נתמסר לקרישנה?
אז זה התהליך. מָאם אֵוַה יֵה פְּרַפַּדְיַנְתֵה. "כל ישויות החיים הנסערות הללו, בשעה שהן מתמסרות לי," מָאיָאם אֵתָאםּ תַרַנְתי תֵה (בּ.ג. 7.14), "אין לו יותר ייסורי חיים." הוא בא באחת תחת ההגנה של האבא. תמצאו בסוף של בְּהַגַוַד-גִיתָא, אַהַםּ תְוָאםּ סַרְוַה-פָּאפֵּבְּהְיוֹ מוֹקְשַׁיְשְׁיָאמי מָא שׂוּצַ'הּ (בּ.ג. 18.66).
כשהאבא... כשהבן בא אל חזה אמו, אמו מגנה עליו. אם ישנה איזו סכנה, האם מוכנה לתת את חייה קודם, לפני החיים של הילד. באותו האופן, כשאנו תחת ההגנה של אלוהים, אז אין פחד.