HE/BG 12.1
פסוק 1
- अर्जुन उवाच
- एवं सततयुक्ता ये भक्तास्त्वां पर्युपासते ।
- ये चाप्यक्षरमव्यक्तं तेषां के योगवित्तमाः ॥१॥
- אַרְג׳וּנַה אוּוָאצַ׳ה
- אֵוַםּ סַתַתַה-יוּקְתָא יֵא בְּהַקְתָאס תְוָאםּ פַּרְיוּפָּאסַתֵא
- יֵא צָ׳אפְּי אַקְשַׁרַם אַוְיַקְתַםּ תֵשָׁאםּ קֵא יוֹגַה-ויתְתַמָאהּ
מילה אחרי מילה
אַרְג׳וּנַהּ אוּוָאצַ׳ה—אַרְג'וּנַה אמר; אֵוַם—כך; סַתַתַה—תמיד; יוּקְתָאהּ—עוסקים; יֵא—אלו אשר; בְּהַקְתָאהּ—דְבֵקים; תְוָאם—לך; פַּרְיוּפָּאסַתֵא—סוגדים כראוי; יֵא—אלו אשר; צַ׳ה—גם; אַפּי—שוב; אַקְשַׁרַם—מעבר לתפישת החושים; אַוְיַקְתַם—בלתי נגלה; תֵשָׁאם—מבינהם; קֵא—מי; יוֹגַה-וית-תַמָאהּ—המושלמים ביותר בידיעת היוגה.
תרגום
אַרְג'וּנַה שאל: מי נחשבים למושלמים יותר, אלה שעוסקים כראוי ובדרך קבע בשירותך המסור, או אלה שסוגדים לבְּרַהְמַן הבלתי אישי והבלתי נגלה?
התעמקות
קְרּישְׁנַּה הסביר אודות האישי, הבלתי אישי והקוסמי, ותיאר את הדְבֵקים והיוגים למיניהם. אלה נחלקים באופן כללי לשתי קבוצות – האימפרסונליסטים והפרסונליסטים. הדָבֵק הפרסונליסט עוסק במלוא כוחו בשירות לאלוהים, וגם האימפרסונליסט עוסק בעליון. אולם לא בשירותו של קְרּישְׁנַּה במישרין; הוא הוגה בבְּרַהְמַן הבלתי אישי והבלתי נגלה.
נמצא בפרק זה שמכל התהליכים השונים להבנת האמת המוחלטת, בְּהַקְתי-יוֹגַה, או שירות מסור, הוא העליון. מי שמתאווה להתרועע עם אישיות אלוה, חייב לתרגלו.
מי שסוגדים לאלוהים ועוסקים בשירותו במישרין נקראים פרסונליסטים, ואלה שהוגים בבְּרַהְמַן הבלתי אישי נקראים אימפרסונליסטים. אַרְג'וּנַה שואל כאן מי מאלה נעלים יותר. רבות הדרכים להבנת האמת המוחלטת, אלא שקְרּישְׁנַּה מציין בפרק זה שבְּהַקְתי-יוֹגַה, או שירות מסור, נעלה מכולן. זו הדרך הישירה ביותר והקלה ביותר להתרועעות עם אלוהים.
בפרק השני אישיות אלוה מסביר שישות החיים אינה גופה החומרי, אלא ניצוץ רוחני, בעוד שהאמת המוחלטת היא השלם הרוחני. בפרק השביעי הוא מתאר את ישות החיים כחלקיק של השלם העליון, וממליץ לה להתמקד כולה בשלם. בפרק השמיני הוא אומר שמי שחושב על קְרּישְׁנַּה ברגע נטישת הגוף מתעלה מיד לרקיע הרוחני, למשכנו של קְרּישְׁנַּה. ובסוף הפרק השישי הוא אומר שמכל היוגים, מי שהוגה בו בתוכו תמיד, נחשב למושלם מכולם. מכאן שממש כל פרק ופרק מורה על התקשרות לדמותו האישית של קְרּישְׁנַּה, לצורך הגשמת השלמות הרוחנית העליונה.
מכל מקום, ישנם גם כאלה שאינם נמשכים לדמות האישית. רתיעתם כה עזה, עד כי אפילו בניסיונותיהם לבאר את הבְּהַגַוַד-גִיתָא הם מבקשים להטות את האחרים מקְרּישְׁנַּה ולמקד את מסירותם כולה בבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי. אלה מעדיפים להגות בהיבט הבלתי אישי של האמת המוחלטת, שהוא בלתי נגלה ומעבר לחושים.
ישנם שני סוגים של מתרגלי חיים רוחניים. אַרְג'וּנַה מברר עתה איזה תהליך הוא קל יותר ואיזו קבוצה מושלמת יותר. במילים אחרות, הוא מבהיר את מעמדו שלו, שהרי הוא קשור להיבטו האישי של קְרּישְׁנַּה, ולא לבְּרַהְמַן הבלתי אישי. הוא מבקש לדעת האם מעמדו בטוח. הגילוי המופשט, בין אם בעולם החומרי ובין אם ברוחני, מהווה בעיה הגותית. למעשה, איש לא מסוגל לתפוס את המימד הבלתי אישי של האמת המוחלטת בשלמות. אַרְג'וּנַה כמו אומר, "מה הטעם בבזבוז זמן שכזה?" מן הפרק האחד-עשר הוא למד שעדיפה התקשרות לדמות האישית, שהרי אז מבינים גם את שאר ההיבטים כולם, בעוד שהאהבה לקְרּישְׁנַּה אינה מופרעת. שאלה חשובה זו, שאַרְג'וּנַה מציג לקְרּישְׁנַּה, תבהיר את ההבדל שבין התפיסה האישית של האמת המוחלטת לבלתי אישית.