HE/BG 2.14
פסוק 14
- मात्रास्पर्शास्तु कौन्तेय शीतोष्णसुखदुःखदाः ।
- आगमापायिनोऽनित्यास्तांस्तितिक्षस्व भारत ॥१४॥
- מָאתְרָא-סְפַּרְשָׂאס תוּ קַוּנְתֵיַה שִׂיתוֹשְׁנַּה-סוּקְהַה-דוּהְּקְהַה-דָאהּ
- אָגַמָאפָּאיינוֹ ׳ניתְיָאס תָאמְּס תיתיקְשַׁסְוַה בְּהָארַתַה
מילה אחרי מילה
מָאתְרָא-סְפַּרְשָׂאהּ—תפישה חושית; תוּ—בלבד; קַוּנְתֵיַה—הו בן קוּנְתִי; שִׂיתַה—חורף; אוּשְׁנַּה—קיץ; סוּקְהַה—אושר; דוּהְּקְהַה—סבל; דָאהּ—נותנים; אָגַמַה—מופיעים; אַפָּאיינַהּ—נעלמים; אַניתְיָאהּ—בני חלוף; תָאן—אותם; תיתיקְשַׁסְוַה—נסה לשאת; בְּהָארַתַה—הו בן משפחת בְּהָארַתַה.
תרגום
הו בן קוּנְתי, הופעתם בת החלוף של שמחה וצער והיעלמותם במרוצת הזמן, משולות לבואן והיעלמן של עונות החורף והקיץ. הו נצר בְּהַרַתַה, אלה מקורן בסך הכול בתפיסה החושית, וצריך לכן, ללמוד ולשאת בהן מבלי להיטרד.
התעמקות
במהלך ביצוע חובותיו, חייב אדם ללמוד ולשאת את השמחה והצער שפוקדים אותו לחליפות. הוֵדות מורות למשל, להתרחץ השכם בבוקר אפילו בחודש מָאגְהַה (ינואר-פברואר). אף על פי שקר מאוד בעונה זו, מי שמציית לכללי הדת, אינו מהסס לקיים מצווה זו. גם אשה אינה חדלה לבשל בחודשי מאי ויוני, שנחשבים לחודשי הקיץ החמים ביותר. אל לו למזג אוויר לא נוח להסיט אדם ממילוי חובותיו. בדומה לכך, מלחמה היא חובתו הדתית של קְשַׁתְרייַה, ואל לו לזונחה, גם אם נאלץ להילחם בידידים וקרובים. קיום כללי הדת מביא למישור של ידע, ורק באמצעות ידע ומסירות אפשר להשתחרר מכבליה של מָאיָא (אשליה).
שני שמותיו של אַרְג'וּנַה בפסוק זה גם הם רבי משמעות. השם קַוּנְתֵיַה מרמז על יחוסו המשפחתי הרם מצד אמו, ובְּהָארַתַה מצביע על גדולתה של משפחת אביו. משני הצדדים הוא זכה במורשת גדולה. אולם מורשת גדולה פירושה גם אחריות רבה למלא את החובות כראוי; ומכאן שאינו אמור להימנע מקרב.