HE/BG 2.30
פסוק 30
- देही नित्यमवध्योऽयं देहे सर्वस्य भारत ।
- तस्मात्सर्वाणि भूतानि न त्वं शोचितुमर्हसि ॥३०॥
- דֵהִי ניתְיַם אַוַדְהְיוֹ ׳יַםּ דֵהֵא סַרְוַסְיַה בְּהָארַתַה
- תַסְמָאת סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני נַה תְוַםּ שׂוֹצ׳יתוּם אַרְהַסי
מילה אחרי מילה
דֵהִי—בעל הגוף החומרי; ניתְיַם—לעד; אַוַדְהְיַהּ—אינה נכחדת; אַיַם—הנשמה הזו; דֵהֵא—בגוף; סַרְוַסְיַה—של הכל; בְּהָארַתַה—הו נצר בְּהָארַתַה; תַסְמָאת—לכן; סַרְוָאנּי—על כל; בְּהֻוּתָאני—ישויות החיים; נַה—אין; תְוַם—אתה; שׂוֹצ׳יתוּם—להצטער; אַרְהַסי—צריך.
תרגום
הו נצר בְּהַרַתַה, זו אשר שוכנת בגוף לעולם אינה נכחדת. לכן אל לך להצטער על שום ישות חיה.
התעמקות
האל מסכם עתה את הפרק אודות הנשמה הרוחנית הבלתי משתנה. הוא תיאר את הנשמה בת האלמוות בדרכים שונות וביסס אותה כנצחית, לעומת הגוף בן החלוף. מכאן שאל לו לאַרְג'וּנַה לזנוח את חובתו כקְשַׁתְרייַה, בגלל החשש ממותם של סבו ומורו, בְּהִישְׁמַה ודְרוֹנַּה. על סמך דבריו של קְרּישְׁנַּה, צריך להאמין בקיום נפרד של הנשמה מן הגוף; אין זה נכון שלא קיימת נשמה ושסימפטום החיים מתפתח מהתרכבות כימית כלשהי בתנאים חומריים מסוימים. מכל מקום, עובדת נצחיותה של הנשמה אינה אמורה לעודד אלימות, אף שאין גם לזנוח אלימות בשעת הצורך, כגון בעת מלחמה. אלא שצורך זה חייב להיות מוצדק, בהתאם לצו אלוהים, ולא על-פי רצון אישי שרירותי.