HE/BG 3.14
פסוק 14
- अन्नाद्भवन्ति भूतानि पर्जन्यादन्नसम्भवः ।
- यज्ञाद्भवति पर्जन्यो यज्ञः कर्मसमुद्भवः ॥१४॥
- אַנְנָאד בְּהַוַנְתי בְּהֻוּתָאני פַּרְגַ׳נְיָאד אַנְנַה-סַמְבְּהַוַהּ
- יַגְ׳נָֿאד בְּהַוַתי פַּרְגַ׳נְיוֹ יַגְ׳נַֿהּ קַרְמַה-סַמוּדְבְּהַוַהּ
מילה אחרי מילה
אַנְנָאת—מדגנים; בְּהַוַנְתי—גדלים; בְּהֻוּתָאני—הגופים החומריים; פַּרְגַ׳נְיָאת—מהגשם; אַנְנַה—של הדגנים; סַמְבְּהַוַהּ—הווצרות; יַגְ׳נָֿאת—מביצוע הקרבות; בְּהַוַתי—הופך לאפשרי; פַּרְגַ׳נְיַהּ—גשם; יַגְ׳נַֿהּ—ביצוע יַגְ׳נַֿהּ; קַרְמַה—חובות; סַמוּדְבְּהַוַהּ—מקור.
תרגום
כל גוף חי ניזון מדגנים, ואלה צומחים מגשם. גשם יורד כתוצאה מביצוע יַגְ'נַֿה (הקרבה), וזו מקורה בחובות הכתובים.
התעמקות
שְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, שהיה מבאר גדול של הבְּהַגַוַד-גִיתָא, כותב: יֵא אינְדְרָאדְי-אַנְֹגַתַיָאוַה-סְתְהיתַםּ יַגְ'נַֿםּ סַרְוֵשְׂוַרַםּ וישְׁנּוּם אַבְּהְיַרְצְ'יַה תַץ'-צְ'הֵשַׁם אַשְׂנַנְתי תֵנַה תַד דֵהַה-יָאתְרָאםּ סַמְפָּאדַיַנְתי, תֵא סַנְתַהּ סַרְוֵשְׂוַרַסְיַה יַגְ'נַֿה-פּוּרוּשַׁסְיַה בְּהַקְתָאהּ סַרְוַה-קילְבּישַׁיְר אַנָאדי-קָאלַה-ויוְרּידְדְהַיְר אָתְמָאנוּבְּהַוַה-פְּרַתיבַּנְדְהַקַיְר ניקְהילַיְהּ פָּאפַּיְר וימוּצְ'יַנְתֵא. האל העליון ידוע כיַגְ׳נַֿהּ-פּוּרוּשַׁה, או מי שנהנה מכל ההקרבות. הוא אדון כל האלים-למחצה, שמשרתים אותו ממש כשם שאברי הגוף משרתים את הגוף השלם. אלים-למחצה כמו אינְדְרַה, צַ'נְדְרַה ווַרוּנַּה, מונו לנהל את הסדרים החומריים. הוֵדות מורות על הקרבות שונות לסיפוקם. זאת כדי שיתרצו לספק אוויר, אור ומים, לצורך גידולם של יבולי דגנים. עם שקְרּישְׁנַּה נסגד, נסגדים מוּכנית גם האלים-למחצה, שנחשבים לאברי גופו השונים; מכאן שאין צורך לסגוד לאלה בנפרד. דְבֵקיו של האישיות העליונה ששרויים בתודעת קְרּישְׁנַּה, אוכלים לכן, את מזונם לאחר שהגישו אותו כמנחה לאל – תהליך שמזין את הגוף מבחינה רוחנית. מעשה זה מכחיד את תגובות העבר ומחסן את הגוף מפני טומאות הטבע החומרי כולן. מגפה מדבירים באמצעות תרכיב חיסון. כמותו מחסן מזון שהוגש לוישְׁנּוּ מפני זיקה חומרית. מי שנוהג להגיש כך את מזונו נקרא דָבֵק. דָבֵק כזה, שמודע לקְרּישְׁנַּה ואוכל רק מזון שהוגש לקְרּישְׁנַּה, מתחסן מכל תגובות העבר, שמהוות מכשול להתקדמות בהגשמה עצמית. לעומת זאת, מי שאינו עושה זאת, רק מוסיף ומרבה את חטאיו, ומתקין את גופו הבא לצורת כלב או חזיר. זאת כגמול על חטאיו. העולם החומרי גדוש טומאה, ומי שמתחסן על-ידי אכילת פְּרַסָאדַם (מזון שהוגש, או שהועלה כמנחה לוישְׁנּוּ), ניצל ממתקפתה, בעוד שהאחרים חשופים לה.
תבואה וירקות מהווים המזון הבסיסי. מזונו של האדם מורכב מתבואה, ירקות, פירות וכו', וחיות אוכלות אותם חלקים בדגנים ובירקות שאינם נחוצים לאדם, כמו גם עשב, צמחים וכו'. גם מי שרגילים לאכול בשר תלויים בצמחייה, שהרי זו מזינה את החיות. מכאן שאנו תלויים כליל ביבולי השדה ולא במוצריהם של מפעלי תעשיה גדולים. יבולי השדה תלויים בגשמים, ואלה נשלטים על-ידי אלים-למחצה כמו אינְדְרַה, השמש, הירח וכו', שהם כולם משרתיו של אלוהים. האל מתרצה ממנחות; וכשלא מבצעים את אלה, שורר מחסור. כזהו חוק הטבע. מכאן שחייבים לבצע יַגְ׳נַֿהּ, ובמיוחד את הסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ׳נַֿהּ שנועדה לתקופה זו, לפחות כדי להינצל ממחסור.