HE/BG 3

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא - פרק שלישי: קַרְמַה-יוגה
פרק שני פרק שני - פרק רביעי פרק רביעי
BG-chapter next.png



את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק

פסוק 3.1: אַרְג'וּנַה אמר: הו גַ'נָארְדַנַה, הו קֵשַׂוַה, מדוע ברצונך לגוררני למלחמה נוראה שכזו, אם סבור אתה שתבונה עדיפה על פעילות תועלתנית?

פסוק 3.2: תבונתי מתבלבלת לנוכח הוראותיך כפולות המשמעות. לכן, אנא אמור לי באופן חד משמעי איזו דרך טובה יותר עבורי.

פסוק 3.3: אישיות אלוה העילאי אמר: הו אַרְג'וּנַה הנקי מחטא, כבר הסברתי ששניים הם סוגי האנשים שמבקשים להבין את העצמי. האחד נוטה להבינו באמצעות לימוד שכלתני-נסיוני, והאחר, באמצעות שירות מסור.

פסוק 3.4: לא ההימנעות מפעולה לבדה משחררת מתגובה, גם לא ההתנזרות לבדה מביאה לשלמות.

פסוק 3.5: הכול נאלצים לפעול בחוסר-ישע על-פי התכונות שרכשו ממידות הטבע החומרי; אף לא אחד יכול להימנע מעשייה כלשהי, ולו לרגע.

פסוק 3.6: מי שמדכא את פעילות החושים, אף שבמֶחשָבו ממשיך והוגה במושאיהם, אין ספק שהוא מוליך עצמו שולל ונקרא מתחזה.

פסוק 3.7: לעומת זאת, נעלה לאין ערוך הוא אדם כן שמנסה לרסן את פעילות חושיו באמצעות מֶחשָבו, ומתחיל בקַרְמַה-יוגה (תודעת קְרּישְׁנַּה) תוך ויתור על קשריו.

פסוק 3.8: בצע את חובתך, כיוון שעשייה כזו עדיפה על אי-עשייה. ללא עבודה לא ניתן אפילו לקיים את הגוף הגשמי.

פסוק 3.9: פעולה שנעשית כמנחה לוישְׁנּוּ – יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי. הו בן קוּנְתִי, בצע לכן את החובות המוטלות עליך במטרה לספקו, ובדרך זו תהיה חופשי תמיד משעבוד.

פסוק 3.10: בראשית הבריאה שלח ריבון כל הברואים דורות של אנשים ואלים-למחצה ועמם הקרבות לוישְׁנּוּ, ובירכם ואמר: "היו מאושרים ביַגְ'נַֿה (הקרבה) זו, כיוון שביצועה יעניק לכם את כל הדרוש לחיי אושר ויביאכם לגאולה."

פסוק 3.11: כאשר יתרצו האלים-למחצה מטקסי ההקרבה, הם ירַצו גם אתכם. בעקבות שיתוף פעולה כזה שבין אדם לאלים, ישרור השגשוג בכול.

פסוק 3.12: כאשר יתרצו האלים-למחצה, אשר אחראים לצורכי החיים השונים, מביצוע היַגְ'נֲה (הקרבה), הם יספקו לכם את כל צורכיכם. אולם מי שנהנה מתשורות אלה מבלי להשיבן כמנחה לאלים-למחצה, הוא בסך הכול גנב.

פסוק 3.13: דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא.

פסוק 3.14: כל גוף חי ניזון מדגנים, ואלה צומחים מגשם. גשם יורד כתוצאה מביצוע יַגְ'נַֿה (הקרבה), וזו מקורה בחובות הכתובים.

פסוק 3.15: תרגולות אלה מתוארות בוֵדות, והוֵדות ניתנו על-ידי אישיות אלוה במישרין. מכאן שנוכחותו השורה בכול של הנשגב מצויה תמיד בעת ביצוע ההקרבה.

פסוק 3.16: אַרְג'וּנַה יקירי, אין ספק שאדם שאינו מקיים את מעגל ההקרבות, כמצוות הוֵדות, חי כולו בחטא. מאחר שהוא חי למען השבעת חושיו בלבד, הרי שחייו מתנהלים לריק.

פסוק 3.17: אולם מי שמוצא את עינוגו בתוך עצמו, שחייו מוקדשים להגשמה עצמית, והוא מסופק בעצמי בלבד ושבע-רצון לגמרי – אדם כזה פטור מכל חובה.

פסוק 3.18: לאדם שהגשים את עצמו, אין עוד מטרה להשיג בביצוע חובותיו, גם אין לו סיבה לחדול מפעילות שכזו, ואינו צריך להיתלות בשום ישות חיה.

פסוק 3.19: על האדם לפעול מתוך חובה, מבלי להתקשר לפירות עבודתו. כי פעולה ללא התקשרות מובילה לעליון.

פסוק 3.20: עצם ביצוע חובתם הקנה למלכים כמו גַ'נַקַה שלמות. מכאן שעליך לבצע מלאכתך, ולו רק לצורך חינוך הציבור.

פסוק 3.21: כל מעשה שעושה אדם גדול, חוזרים אחריו המוני העם, והתנהגותו הופכת דוגמא ואמת מידה לעולם כולם.

פסוק 3.22: הו בן פְּרּיתְהָא, בשלוש מערכות הכוכבים כולן אין מלאכה שמוטלת עלי. איני חסר דבר, גם איני זקוק למאומה – אף על פי כן, הריני ממלא אחר חובות הכתובים.

פסוק 3.23: כי אם אחדל מלמלא אחר החובות הללו, הו פָּארְתְהַה, כל האנשים יצעדו בעקבותיי.

פסוק 3.24: אם לא אבצע חובותיי, יוטלו כל העולמות לתוהו ובוהו. אני אגרום לגידולה של אוכלוסיה בלתי רצויה, ואָפֵר אז את שלוותן של כלל ישויות החיים.

פסוק 3.25: כשם שהבורים מבצעים חובותיהם מתוך התקשרות לתוצאות, פועל גם המלומד – אלא שמבלי להתקשר – כדי להוביל את האנשים בדרך הנכונה.

פסוק 3.26: אל לו למלומד להטריד את דעתם של הבורים, אשר קשורים לתוצאות חובותיהם הדְהַרְמיות, ולעודדם להימנעות מפעולה. אדרבה, עליו להעסיקם בפעילויות שונות ברוח של מסירות (לצורך התקדמות הדרגתית בתודעת קְרּישְׁנַּה).

פסוק 3.27: הנשמה הרוחנית מתבלבלת בהשפעת העצמי הכוזב, וחושבת עצמה לעושה הפעולות, שלמעשה מתבצעות על ידי שלוש מידות הטבע החומרי.

פסוק 3.28: הו גיבור-חיל, מי שיודע את האמת המוחלטת אינו מעסיק עצמו בחושים ובעינוג חושים, שהרי הוא יודע היטב את ההבדל שבין עבודה מתוך מסירות לבין עבודה למען טובת הנאה.

פסוק 3.29: הבורים אשר מבולבלים על ידי מידות הטבע החומרי, עוסקים כליל בפעילויות ארציות ונקשרים אליהן. אלא שאל לו לחכם לרפות ידיהם, אפילו שמחוסר ידע, חובותיהם נחותות יותר.

פסוק 3.30: הו אַרְג'וּנַה, לכן הקדש כל מעשיך לי, תוך ידע מלא אודותיי, ללא תשוקה לרווח וללא תחושת קניין, חופשי מעצלות ואדישות, קום והילחם.

פסוק 3.31: מי שמבצעים חובותיהם בהתאם להוראותיי, ובאמונה וללא קנאה נוקטים אחר מדרשי – אלה משתחררים מהשעבוד לפעילות תועלתנית.

פסוק 3.32: לעומת זאת, מי שמתעלמים מתוך קנאה מתורה זו ונמנעים מלקיימה – אלה נחשבים למשוללי ידע ולמוּלכים שולל, שנכשלו בחתירתם לשלמות.

פסוק 3.33: אפילו אדם בעל ידע נוהג על-פי טבעו, שהרי כל אחד כפוף לטבע שרכש משלוש מידות הטבע. מה לכן, ביכולתה של הימנעות להועיל?

פסוק 3.34: ישנם עקרונות לוויסות משיכת החושים ודחייתם ממושאיהם; אל לו לאיש להיכנע למשיכה ולדחייה שכאלה, כיוון שהן מהוות אבני-נגף על נתיב ההגשמה העצמית.

פסוק 3.35: עדיף לו לאדם לבצע את החובות שנקבעו לו, ולוּ גם באופן לקוי, מלבצע בשלמות את חובות זולתו. אפילו הרס במהלך ביצוע החובה עדיף על עשיית חובתו של אחר. זאת משום שהליכה בנתיבים זרים היא מסוכנת.

פסוק 3.36: אַרְג'וּנַה אמר: הו נצר וְרּישְׁנּי, מהו שדוחף אדם וכופה עליו לחטוא, אפילו נגד רצונו?

פסוק 3.37: אישיות אלוה העילאי אמר: זו התאווה בלבד, אַרְג'וּנַה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית-כול של עולם זה.

פסוק 3.38: ישות החיים מכוסה בדרגות שונות של תאווה, שמשולות לאש אפופה בעשן, מראָה מכוסה באבק, ועוּבּר עטוף ברחם אמו.

פסוק 3.39: כך מתכסה תודעתה של ישות החיים הנבונה באויבתה הנצחית, התאווה, שלעולם אינה יודעת שובעה ובוערת כאש.

פסוק 3.40: החושים, המֶחשָב והתבונה הם מקום מושבה של התאווה; באמצעותם זו מכסה את הידע האמיתי של ישות החיים ומבלבלת את דעתה.

פסוק 3.41: הו אַרְג'וּנַה, הטוב בבְּהַרַתים, כבר מבראשית, רסן באמצעות ויסות החושים סמל גדול זה של חטא (התאווה), ושים קץ להורס הידע וההגשמה העצמית.

פסוק 3.42: החושים הפועלים עליונים מחומר חסר חיים; המֶחשָב עליון מהחושים; התבונה עליונה עוד יותר; והיא (הנשמה) עליונה אף מהתבונה.

פסוק 3.43: הו אַרְג'וּנַה גיבור-חייל, מי שמכיר עצמו כנשגב מהחושים החומריים, מהמֶחשָב ומהתבונה, חייב לייצב את מֶחשָבו בעזרת תבונה רוחנית שקולה (תודעת קְרּישְׁנַּה), ואז – בכוח רוחני – למגר אויב זה שאינו יודע שובעה, הידוע כתאווה.

פרק שני פרק שני - פרק רביעי פרק רביעי