HE/BG 3.17
פסוק 17
- यस्त्वात्मरतिरेव स्यादात्मतृप्तश्च मानवः ।
- आत्मन्येव च सन्तुष्टस्तस्य कार्यं न विद्यते ॥१७॥
- יַס תְו אָתְמַה-רַתיר אֵוַה סְיָאד אָתְמַה-תְרּיפְּתַשׂ צַ׳ה מָאנַוַהּ
- אָתְמַנְי אֵוַה צַ׳ה סַנְתוּשְׁטַס תַסְיַה קָארְיַםּ נַה וידְיַתֵא
מילה אחרי מילה
יַהּ—מי ש-; תוּ—אולם; אָתְמַה-רַתיהּ—מוצא עונג בעצמי; אֵוַה—בלבד; סְיָאת—נשאר; אָתְמַה-תְרּיפְּתַהּ—מסופק בעצמי; צַ׳ה—ו-; מָאנַוַהּ—אדם; אָתְמַני—בעצמו; אֵוַה—בלבד; צַ׳ה—ו-; סַנְתוּשְׁטַהּ—מסופק לחלוטין; תַסְיַה—עבורו; קָארְיַם—חובה; נַה—אינה; וידְיַתֵא—קיימת.
תרגום
אולם מי שמוצא את עינוגו בתוך עצמו, שחייו מוקדשים להגשמה עצמית, והוא מסופק בעצמי בלבד ושבע-רצון לגמרי – אדם כזה פטור מכל חובה.
התעמקות
מי שמודע כולו לקְרּישְׁנַּה ומסופק כליל ממעשיו בתודעת קְרּישְׁנַּה, פטור מכל חובה. מודעותו לקְרּישְׁנַּה מסלקת מיד כל טומאה מלבו, דבר שברגיל אפשרי רק לאחר מאות ואלפי יַגְ'נֲות. עם שתודעתו מתבהרת, הוא מבין לגמרי את מעמדו הנצחי ביחסיו עם העליון. חובתו הופכת אז מוארת בחסדו של האל, וברורה כמאליה, ואינו חייב עוד למלא אחר הכללים הוֵדיים. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו מוצא עוד כל עניין בפעילות חומרית, גם לא בהנאות החומריות, כגון יין, נשים ושאר מקסמי-השווא.