HE/BG 3.37
פסוק 37
- श्रीभगवानुवाच ।
- काम एष क्रोध एष रजोगुणसमुद्भवः ।
- महाशनो महापाप्मा विद्ध्येनमिह वैरिणम् ॥३७॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- קאמַה אֵשַׁה קְרוֹדְהַה אֵשַׁה רַג׳וֹ-גוּנַּה-סַמוּדְבְּהַוַהּ
- מַהָאשַׂנוֹ מַהָא-פָּאפְּמָא וידְדְהְי אֵנַם איהַה וַיְרינַּם
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; קָאמַהּ—תאווה; אֵשַׁהּ—זוהי; קְרוֹדְהַהּ—כעס; אֵשַׁהּ—זהו; רַגַ׳הּ-גוּנַּה—ממידת הלהיטות; סַמוּדְבְּהַוַהּ—נוצר מ-; מַהָא-אַשַׂנַהּ—משחית-כול; מַהָא-פָּאפְּמָא—מלא בחטא; וידְדְהי—דע; אֵנַם—אותו; איהַה—בעולם החומרי; וַיְרינַּם—כאויב הגדול ביותר.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: זו התאווה בלבד, אַרְג'וּנַה, אשר נולדת ממגע עם מידת הלהיטות ואחר הופכת לזעם. היא אויבו שטוף החטא והמשחית-כול של עולם זה.
התעמקות
במגע עם הבריאה החומרית והתרועעות עם מידת הלהיטות, הופכת אהבתה הנצחית של ישות החיים לקְרּישְׁנַּה, לתאווה. במילים אחרות, אהבת אלוהים הופכת לתאווה, ממש כמו חלב שהופך ליוגורט במגע עם תמרינְדי חמוץ. תאווה בלתי מסופקת הופכת אז לכעס; כעס הופך לאשליה, ואשליה מנציחה את הקיום החומרי. מכאן שתאווה היא גדול אויביה של ישות החיים; זו היא שגוררת את ישות החיים הטהורה ומשאירה אותה כבולה לעולם החומרי. כעס הוא גילוי של מידת הבערות; המידות הנחותות מתבטאות לכן, בכעס ובתופעות דומות. מכאן שמי שמתרגל כללי חיים והתנהגות כמומלץ, ובמקום לגלוש לבערות מתעלה מלהיטות לטובות, ומפתח זיקה רוחנית – רק הוא ניצל מההידרדרות תולדת הכעס.
אישיות אלוה התרחב לרבים לצורך חדוותו הרוחנית שמתעצמת לעד. ישויות החיים הן חלקיק מאותה חדווה רוחנית; מכאן שהן ניחנות גם בעצמאות מזערית. אולם בשעה שהן מנצלות לרעה את עצמאותן, ורוח השירות שלהן הופכת לנטייה לעינוג חושים, הריהן נופלות בשבי התאווה. אלוהים ברא את העולם החומרי כדי לאפשר לאלה להגשים את נטיותיהן התאוותניות. מכל מקום, לנוכח תבוסתן בפעילותן התאוותנית הממושכת, אלה מתחילות לחקור לגבי מעמדן האמיתי.
הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה פותחת בחקירה כזו – אַתְהָאתוֹ בְּרַהְמַה-ג'יגְ'נָֿאסָא: חובתו של כל אחד לשאול לגבי העליון. העליון מוסבר בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם כגַ'נְמָאדְי אַסְיַה יַתוֹ 'נְוַיָאד איתַרַתַשׂ צַ'ה, "הבְּרַהְמַן העליון הוא המקור לכול." מכאן שגם התאווה מקורה בעליון. ומכאן גם שזו, כמו גם כעס, שניהם יכולים להפוך לרוחניים, עם שהופכת התאווה לאהבת אלוהים, או לתודעת קְרּישְׁנַּה – כלומר, כאשר רוצים הכול למען קְרּישְׁנַּה. הַנוּמָאן, משרתו הגדול של רָאמַה, הצית בחמת זעם את עיר הזהב של רָאוַנַּה ושרפהּ לאפר, אלא שבמעשהו הפך לגדול הדְבֵקים. גם כאן, בבְּהַגַוַד-גִיתָא, קְרּישְׁנַּה מעודד את אַרְג'וּנַה לכלות חמתו באויביו. זאת למען סיפוקו של קְרּישְׁנַּה. מכאן שאפילו תאווה וכעס, בשעה שמיושמים בתודעת קְרּישְׁנַּה, הופכים מאויבים לידידים.