HE/BG 5.11

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 11

कायेन मनसा बुद्ध्या केवलैरिन्द्रियैरपि ।
योगिनः कर्म कुर्वन्ति सङ्गं त्यक्त्वात्मशुद्धये ॥११॥
קָאיֵנַה מַנַסָא בּוּדְדְהְיָא קֵוַלַיְר אינְדְרייַיְר אַפּי
יוֹגינַהּ קַרְמַה קוּרְוַנְתי סַנְֹגַםּ תְיַקְתְוָאתְמַה-שׂוּדְדְהַיֵא

מילה אחרי מילה

קָאיֵנַה—עם הגוף; מַנַסָא—עם המֶחשָב; בּוּדְדְהְיָא—עם התבונה; קֵוַלַיְהּ—מטוהרים; אינְדְרייַיְהּ—עם החושים; אַפּי—אפילו; יוֹגינַהּ—אנשים המודעים לקרישנה; קַרְמַה—פעילות; קוּרְוַנְתי—מבצעים; סַנְֹגַם—התקשרות; תְיַקְתְוָא—בנוטשם; אָתְמַה—של העצמי; שׂוּדְדְהַיֵא—למען הטהרות.

תרגום

יוֹגִים שנטשו את קשריהם, פועלים בגופם, במֶחשָבם ובתבונתם, ואפילו בחושיהם, לתכלית ההיטהרות בלבד.

התעמקות

מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה לסיפוק חושיו של קְרּישְׁנַּה, מעשיו כולם – בגוף, במֶחשָב, בתבונה, ואפילו בחושים – מיטהרים מטומאה חומרית. מעשיו אינם גוררים שום תגובה חומרית. פעילות מטהרת נקראת באופן כללי סַד-אָצָ'ארַה, וזו מתבצעת כמאליה בתודעת קְרּישְׁנַּה. שְׂרִי רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מתאר את זה בספרו בְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ (1.2.187):

אִיהָא יַסְיַה הַרֵר דָאסְיֵא קַרְמַנָּא מַנַסָא גירָא
ניקְהילָאסְו אַפְּי אַוַסְתְהָאסוּ גִ׳יוַן-מוּקְתַהּ סַה אוּצְ׳יַתֵא

"מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה (כלומר, בשירות לקְרּישְׁנַּה) עם גופו, מֶחשָבו, תבונתו ומילותיו, הנו בן חורין, אפילו בעודו בעולם החומרי, גם אם נראה שהוא עוסק בפעילות חומרית." מאחר שאינו מאמין שהוא גופו החומרי, או שהוא אדון גופו, הרי שהוא משולל עצמי כוזב. אדרבה, הוא יודע שאינו הגוף, ושגופו אינו שייך לו. הוא עצמו משתייך לקְרּישְׁנַּה, כמו גם גופו. מאחר שהוא מקדיש את יצירי גופו, מֶחשָבו, תבונתו, מילותיו, חייו, קנייניו וכו' – כל שברשותו – לשירות לקְרּישְׁנַּה, הרי שהוא משתלב כליל עם קְרּישְׁנַּה. הוא מאוחד עם קְרּישְׁנַּה ומשולל אותה זהות כוזבת שגורמת להאמין שאנו הננו הגוף, וכו'. זהו שלב השלמות – תודעת קְרּישְׁנַּה.