HE/BG 5.21
פסוק 21
- बाह्यस्पर्शेष्वसक्तात्मा विन्दत्यात्मनि यत्सुखम् ।
- स ब्रह्मयोगयुक्तात्मा सुखमक्षयमश्नुते ॥२१॥
- בָּאהְיַה-סְפַּרְשֵׂשְׁו אַסַקְתָאתְמָא וינְדַתְי אָתְמַני יַת סוּקְהַם
- סַה בְּרַהְמַה-יוֹגַה-יוּקְתָאתְמָא סוּקְהַם אַקְשַׁיַם אַשְׂנוּתֵא
מילה אחרי מילה
בָּאהְיַה-סְפַּרְשֵׂשׁוּ—לעינוג חושים חיצוני; אַסַקְתַה-אָתְמָא—אדם שאינו קשור; וינְדַתי—מוצא; אָתְמַני—בעצמי; יַת—מפני ש-; סוּקְהַם—עונג; סַהּ—הוא; בְּרַהְמַה-יוֹגַה—להתמקדות בעליון; יוּקְתַה-אָתְמָא—קשור; סוּקְהַם—חדווה; אַקְשַׁיַם—אינסופית; אַשְׂנוּתֵא—נהנה.
תרגום
אדם בן-חורין שכזה אינו נמשך עוד אחר הנאות חושים גשמיות. הוא שרוי תמיד בטראנס, וחווה בעונג שבתוכו. בזכות התמקדותו בעליון הוא מגיע להגשמה עצמית וזוכה ליהנות מחדווה אינסופית.
התעמקות
שְׂרִי יָאמוּנָאצָ'ארְיַה, שהיה דָבֵק דגול המודע לקְרּישְׁנַּה, אמר:
- יַד-אַוַדְהי מַמַה צֵ׳תַהּ קְרּישְׁנַּה-פָּאדָארַוינְדֵא
- נַוַה-נַוַה-רַסַה-דְהָאמַנְי אוּדְיַתַםּ רַנְתוּם אָסִית
- תַד-אַוַדְהי בַּתַה נָארִי-סַנְֹגַמֵא סְמַרְיַמָאנֵא
- בְּהַוַתי מוּקְהַה-ויקָארַהּ סוּשְׁטְהוּ נישְׁטְהִיוַנַםּ צַ׳ה
"מאז שאני עוסק בשירות נשגב ואוהב לקְרּישְׁנַּה, וחווה בעונג הולך וגובר, כל אימת שאני מהרהר בתענוגות מיניים, אני יורק לעצם המחשבה, ושפתיי מתעוותות בסלידה." אדם בבְּרַהְמַה-יוֹגַה, או בתודעת קְרּישְׁנַּה, שקוע כל כך בשירות אוהב לאל, עד כי הוא מאבד כל טעם לעינוג חושים חומרי. הנאה מינית נחשבת למענגת מכל תענוגות החומר; העולם כולו נע תחת קסמיה, והיא היחידה שמניעה את האדם החומרני לפעולה. אדם בתודעת קְרּישְׁנַּה לעומת זאת, אף שנמנע ממין, פועל אפילו ביתר מרץ ללא זה. זהו המבחן להתקדמות הרוחנית. הגשמה רוחנית והנאה מינית נוגדות זו את זו. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה הוא נשמה בת-חורין, ומשום כך אינו נמשך לשום עינוג חושי.