HE/BG 9.5
פסוק 5
- न च मत्स्थानि भूतानि पश्य मे योगमैश्वरम् ।
- भूतभृन्न च भूतस्थो ममात्मा भूतभावनः ॥५॥
- נַה צַ׳ה מַת-סְתְהָאני בְּהֻוּתָאני פַּשְׂיַה מֵא יוֹגַם אַיְשְׂוַרַם
- בְּהֻוּתַה-בְּהְרּין נַה צַ׳ה בְּהֻוּתַה-סְתְהוֹ מַמָאתְמָא בְּהֻוּתַה-בְּהָאוַנַהּ
מילה אחרי מילה
נַה—לעולם לא; צַ׳ה—גם; מַת-סְתְהָאני—שרויה בי; בְּהֻוּתָאני—הבריאה כולה; פַּשְׂיַה—ראה; מֵא—שלי; יוֹגַם אַיְשְׂוַרַם—כוח מיסטי בלתי נתפש; בְּהֻוּתַה-בְּהְרּית—מקיים כל ישויות החיים; נַה—לעולם לא; צַ׳ה—גם; בְּהֻוּתַה-סְתְהַהּ—נמצא בהתגלות החומרית; מַמַה—שלי; אָתְמָא—עצמי; בְּהֻוּתַה-בְּהָאוַנַהּ—מקור כל ההתגלויות.
תרגום
אלא שבו-זמנית כל הנברא אינו מצוי בי. הבט נא וראה את שפעת יכולתי המיסטית! אף על פי שאני הוא מקיימן של כל ישויות החיים, ואף שאני נמצא בכול, איני חלק מעולם התופעות הזה, שהרי אני הוא מקור הבריאה.
התעמקות
האל אומר שהכול נשען עליו (מַת-סְתְהָאני סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני). אין להבין זאת שלא כראוי. למעשה, האל אינו טורח בעצמו בקיום והחזקת ההתגלות החומרית. ישנה תמונה של אטלס הנושא את כדור הארץ על כתפיו; הוא נראה תשוש מאוד באוחזו בכדור גדול שכזה. אלא שאין לדימוי מעין זה ולא כלום עם החזקתו של קְרּישְׁנַּה את היקום הנברא. הוא אומר שאף שהכול נשען עליו, הוא נשאר נבדל. מערכות הכוכבים מרחפות בחלל, וחלל זה הוא אונו של האל. אולם הוא עצמו נבדל מן החלל. מעמדו שונה. משום כך הוא אומר: "אף שהכול מצוי על אוני הבלתי נתפס, אני, כאישיות אלוה העילאי, הנני נבדל מאלה". זהו אונו הבלתי נתפס של אלוהים.
במילון הוֵדי נירוּקְתי נאמר, יוּגְ'יַתֵא 'נֵנַה דוּרְגְהַטֵשׁוּ קָארְיֵשׁוּ: "האל העליון מבצע עלילות מופלאות ובלתי נתפסות באמצעות אונו." אישיותו חדורה כולה באונים שונים, והחלטיותו מתבטאת בעובדות של ממש. כך יש להבין את אישיות אלוה. גם אם עולה בדעתנו לעשות משהו, רבים כל כך המכשולים שעומדים בדרכנו, ולעיתים אנו מצליחים במשימתנו ולעיתים נכשלים. בעוד שכאשר קְרּישְׁנַּה רוצה, הכול מתבצע, מעצם רצונו, ובשלמות כה רבה, עד כי לא ניתן אפילו לשער כיצד זה נעשה. האל מסביר זאת: אף שהוא מחזיק בהתגלות החומרית ומקיימה, הוא אינו נוגע בה. הכול נברא, מתקיים ונכחד ברצונו בלבד. אין כל הבדל בינו עצמו למֶחשָבו (כמו ההבדל שבינינו עצמנו לבין מֶחשָבנו החומרי הנוכחי). זאת משום שהוא מהות רוחנית מוחלטת.
האל מצוי בכול בו-זמנית. אלא שאדם פשוט אינו מסוגל להבין כיצד בו בזמן הוא גם בעל קיום ייחודי. אף שהכול נשען עליו, הוא עצמו שונה מעולם התופעות החומרי. דבר זה מוסבר כאן כיוֹגַם אַיְשְׂוַרַם, או כוחו המיסטי של האל.