HE/Prabhupada 0166 - אינך יכול למנוע מהשלג לרדת

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 0165 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 0167

אינך יכול למנוע מהשלג לרדת
- פרבהופאדה 0166


הרצאה על בּ.ג. 2.11-7 - ניו יורק, ה-2 במרץ 1966

שׂוּמָה עלינו לא לשכוח שאנו כל הזמן תחת סבל. ישנם שלושה סוגים של מצוקות. אני לא מדבר על הבעיה הכלכלית הזאת או... גם זה סוג של מַשְׂבֵּר. אלא שלפי הידע הַוֵּדי - או שזאת עובדה - יש שלושה סוגים של סבל. סוג אחד של מצוקות שייך לגוף וְלַמֶּחְשָׁב... כעת, נאמר שיש לי כאב ראש. כעת חם לי מאוד, קר לי מאוד וכל כך הרבה סבל גופני יש שם. באופן דומה, יש לנו מצוקות של הַמֶּחְשָׁב. הַמֶּחְשָׁב שלי אינו צלול היום. הייתי ... מישהו קרא לי באיזה שם או כינוי. אז אני סובל. או איבדתי חבר או דְבַר-מָה, כל כך הרבה דברים. אז סבל של הגוף וְהַמֶּחְשָׁב, ואז מצוקות מצד הטבע, טבע. זה נקרא אַדְהידַיְויקַה, זה שעליו אין לנו שליטה.

אף לא באחת מן המצוקות יש לנו שליטה, בייחוד... נאמר שישנו שלג כבד. העיר ניו יורק כולה מוצפת בשלג, ואנו כולנו הוּשָׂמְנוּ באי-נוחות. זה סוג של סבל. אבל אין לך שליטה עליו. אינך מסוגל למנוע מהשלג לרדת. אתה רואה? אם לעיתים, לִפְרָקִים, ישנה רוח, רוח קרה, אין ביכולתך לעוצרה. זה נקרא סבל אַדְהידַיְויקַה. ואילו הסבל של הַמֶּחְשָׁב וזה של הגוף נקרא אַדְהְיָאתְמיקַה. ויש מצוקות אחרות - אַדְהיבְּהַוּתיקַה - התקפה מצד ישויות חיים אחרות, האויב שלי, חיה למשל או תולעת, רבים כל כך. אז שלושה סוגים אלה של מצוקות שם תמיד. תמיד. אבל אנו לא רוצים את כל המצוקות הללו. כשהשאלה הזו מתעוררת...

עתה כאן אַרְג'וּנַה מודע לכך "ישנו קרב, וזאת חובתי להילחם באויב, אבל ישנו סבל מפני שהם מקורבים ובני שִׁבְטִי." אז הוא מרגיש זאת. אלא אם כן אדם מודע ומעורר לעובדה שאנו תמיד בסבל על אף שאין אנו חֲפֵצִים בכל המשברים הללו... שאלה זאת... כשאדם נדרש לקרוב אל מורה רוחני, כשהוא מודע. אתה רואה? כל עוד הוא כמו בעל-חיים, הוא לא יודע שהוא תמיד בסבל... הוא איננו יודע, לא איכפת לו, או שהוא איננו מעוניין למצוא פתרון.

וכאן אַרְג'וּנַה סובל, והוא רוצה למצוא פתרון, ולכן הוא מקבל מורה רוחני. וכאשר אנו מודעים למשברים שלנו, כשאנו מתעוררים לנסיבות הסבל... הסבל שם. שכחה או בערות לגבי סבל היא חסרת משמעות. הסבל שם. אבל כשאדם מאוד רציני למצוא פתרון לסבל שלו, אז נדרש מורה רוחני. בדיוק כפי שֶׁאַרְג'וּנַה דורש כעת מורה רוחני. האם זה ברור? כן.

אז הסבל שם. זה לא דורש שום חינוך, פשוט לחשוב זאת, שְׁבִיב של מחשבה, "אני לא רוצה את כל המשברים הללו, אבל אני סובל. למה? יש לְאֶלֵּה פתרון? האם ישנו...?" אבל ישנו פתרון. כל הכתובים הללו, כל הידע הַוֵּדי, הכל... ולא רק ידע וֵדי...

כעת... הוֹ, מדוע אתה הולך לבית-הספר? מדוע אתה הולך למכללה? מדוע אתה בוחר בחינוך מדעי? מדוע לבחור בלימודי משפטים? הכל מיועד בשביל לגמור את המצוקות שלנו. אם לא היה סבל, איש לא היה בוחר ברכישת השכלה. אתה רואה? אבל הוא חושב "אם אני משכיל, אם אֵעָשֶׁה רופא או עורך דין או מהנדס, אהיה מאושר." - מאושר. זהו סוף הדרך. - "לוּ רק אשיג עבודה טובה, עבודה ממשלתית. אהיה מאושר."

אז אושר נמצא בְּסוֹפָם של כל - אני מתכוון לומר - מאמץ וָחֲתירָה. אז... אך מיתוּן המצוקות הללו, מתרחש בצורה ארעית. סבל אמיתי, סבל אמיתי מתרחש עֶקֶב, הקיום החומרי הזה, שלושה סוגים אלה של מצוקות. אז כשאדם עירני למציאות הסבל שלו והוא רוצה רוצה למצוא את הפתרון שלה, אז יש צורך במורה רוחני. כעת, אם אתה רוצה למצוא פתרון למצוקות שלך, ואתה רוצה להתייעץ עם אדם, כעת אם איזה אדם עליך להיפגש שיכול לסיים את כל המצוקות? הבחירה הזאת צריכה להיות שם. אם ברצונך לרכוש אבן-חן, יהלום, דבר יקר-ערך, ואתה הולך לחנות המכולת... סוג כזה של בערות - עליך להיות מְרוּמֶה. אתה תהיה מְרוּמֶה. לפחות עליך למצוא חנות תכשיטים. חנות תכשיטים, אתה רואה? כל כך הרבה ידע אתה צריך.