HE/Prabhupada 0142 - שימו סוף לקצירה של הטבע החומרי
הרצאה על שׂ.ב. 6.1.15 - דֵנְבֶר, ה-28 ביוני, 1975
אז קודם כל אנשים לא מבינים מה המטרה של החיים. לא איכפת להם ברגע הנוכחי. אין להם הבחנה בין חיי חטא וחיי מעלות. אולי אנחנו לא נאמין בדברים האלה, אוּלָם הדברים שם באופן הזה. בדיוק כמו שאם תפיץ איזו מחלה, היא תצא החוצה. אתה תאמין או לא תאמין, זה לא משנה. הנה הרופא שלנו סָהֶבּ. הוא יודע שאם הִפָצְתָ מחלה כלשהי, היא תצא החוצה. אז אנו מפיצים כל כך הרבה איכויות מדבקות.
ישנן שלוש איכויות - סַתְתְוַה-גוּנַּה, רַג'וֹ-גוּנַּה, תַמוֹ-גוּנַּה - ולפי הזיהום שלנו, עלינו לקבל סוג שונה של גוף. קַרְמַנָּא דָייוַה-נֵתְרֵנַּה (שׂ.ב. 3.3.11). כל אחד מאיתנו, אנו עובדים תחת המידות של הטבע החומרי, ובהתאם להשתייכות שלנו עלינו לקבל סוג מסויים של גוף - תַתְהָא דֵהָאנְתַרַה-פְּרָאפְּתיהּ (ב.ג. 2.13). לרוע המזל, אין מדע, אין מכללה, אין אוניברסיטה ללמוד מדע זה של הטבע, איך דברים מתגלגלים. פְּרַקְרּיתֵהּ קְרייַמָאנָּאני גוּנָּייהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ (ב.ג. 3.27). פְּרַקְרּיתי שם.
אז אנחנו בעולם החומרי עקב המצב המזוהם. זו הבעיה שלנו. ועלינו למות. זאת עובדה. אם אתה אומר "אני לא מאמין במוות," זה איננו תירוץ. מוות צריך להיות שם. אתה חייב למות. אז בצורה זו חיינו ממשיכים.
אז בצורת חיי האדם אנחנו יכולים לתקן זאת. זה התהליך של תודעת קרישנה, שאם נתקן את השתייכותן המתמדת של מידות טבע שונות... וכתוצאה מהשתייכות זאת, אנו מקבלים גוף אחד ושוב מתים, ושוב מקבלים גוף אחר, שוב מתים. עסק זה מוכרח לבוא לידי קיצו. יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵה תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (ב.ג. 15.6). בדרך זו או אחרת, אם אתה כשיר לשוב הביתה, הביתה לאלוהות - יַד גַתְוָה - אז לא תצטרך לשוב בחזרה לְפֹּה.
אבל הם לא מבינים שְׁחָיים מוּתְנִים וחומריים אלה תמיד אומללים. הם קיבלו זאת כך, "זה נחמד מאוד." - חָיוֹת. חיות, בדיוק כמו בבית המטבחיים, כְּצֹאן לָטֵבַח, ישנן כל כך הרבה חיות, והן הולכות לעבר שחיטה. כולם יודעים - גם הן יודעות, הֶחָיוֹת. אבל מעצם איכותן הָחָייָתִית, אינן יכולות לעשות דבר.
באופן דומה, גם אנו הוּשָׂמְנוּ בתוך בית המטבחיים של העולם החומרי. הוא נקרא מְרּיתְיוּ-לוֹקַה. כולם יודעים שהם הולכים אל עבר שחיטה. מחר או מחרתיים או בעוד חמישים שנים או מאה שנים מהיום, כל אחד יודע שהוא הולך להישחט. הוא ימות. מוות פירושו שחיטה. איש לא רוצה למות. גם החיות, הן אינן אוהבות למות. אבל הן מוּמָתוֹת בכוח. זה נקרא שחיטה. באופן דומה, מי רוצה למות? איש איננו רוצה למות. אבל בגלל חוק הטבע עליו להיהרג. זה בית המטבחיים.
כל העולם החומרי הוא בית מטבחיים. עלינו להבין זאת. והוא נקרא מְרּיתְיוּ-לוֹקַה. זאת הבעיה. אבל הם לא לוקחים זאת ברצינות, ממש כמו חיה. בעל החיים, הוא לוקח לוקח זאת ברצינות. ואם הוא יודע שהוא ימות, הוא לא יכול לנקוט שום צעד. אז המעמד שלנו הוא כזה. מְרּיתְיוּ-סַמְּסָארַה-סָאגַרָאת, תֵשָׁאם אַהַםּ אַנוּקַמְפָּארְתְהַם אַהַם אַגְ'נָֿאנַה-גַ'םּ תַמַהּ. תֵשָׁאם אַהַםּ סַמוּדְדְהַרְתָא מְרּיתְיוּ-סַמְּסָארַה-סָאגַרָאת (ב.ג. 12.7). אז עלינו להבין את המעמד שלנו. איש אינו מעוניין למות, אבל הוא נשחט - ושוב הוא מקבל עוד הזדמנות, גוף נוסף. שוב הוא נִטְבָּח. אלה חוקי הטבע, מתרחשים: דָייוִי הי אֵשָׁא גוּנַּמָיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא (ב.ג. 7.14).
עלינו להבין זאת ברצינות, כיצד לעצור את תהליך הָטֵבַח של הטבע החומרי - זאת אִינְטֵליגֵנְצְיָה. אחרת, להיות שמחים כמו חתולים וכלבים - "הוֹ, אני אוכל היטב וקופץ. לא איכפת לי מִן הָשחיטה שתבוא", זו לא אינְטֵליגֵנְצְיָה טובה מאוד. אינְטֵליגֵנְצְיָה היא איך לעצור תהליך שחיטה זה של הטבע. זו תְבוּנָה. זה נושא השיחה. אז כל אחד יכול לצאת מהתהליך השוחט דרך שירות מסור. זה מצויין כאן, קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא (שׂ.ב. 6.1.15). קֵצ'ית. זה לא מאוד נפוץ. לא שכיח שמישהו בא לתודעת קרישנה. קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא. פשוט על ידי שירות מסור, אפשר לצאת מהמצב המסוכן הזה של השחיטה. קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא (שׂ.ב. 6.1.15).
ומי הם? - וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ, דבקים של קרישנה. השם של קרישנה הוא וָאסוּדֵוַה. הוא הבן של וַסוּדֵוַה; לכן שמו הוא וָאסוּדֵוַה. אז וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ. פַּרָאיַנָּאהּ פירושו "הָייעוּד הסופי הוא וָאסוּדֵוַה, ולא דבר מעֵבֶר." הם נקראים וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ. וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ, אַגְהַםּ דְהוּנְוַנְתי. אַגְהַם פירושו הזיהום החומרי. אנו תמיד מתרועעים עם הטומאה החומרית. אז אם נהפוך ל- וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָאהּ... וָאסוּדֵוַהּ סַרְוַם איתי סַה מַהָאתְמָא סוּדוּרְלַבְּהַהּ (ב.ג. 7.19), אותו הדבר. כאן הוא אומר קֵצ'ית - פירושו לעתים נדירות. וקרישנה גם אומר ב- בְּהַגַוַד-גִיתָא: וָאסוּדֵוַה סַרְוַם איתי סַה מַהָאתְמָא סוּדוּרְלַבְּהַהּ (ב.ג. 7.19). סוּדוּרְלַבְּהַהּ: מאוד נדיר.