HE/Prabhupada 0142 - שימו סוף לקצירה של הטבע החומרי

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 0141 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 0143

שימו סוף לקצירה של הטבע החומרי
- פרבהופאדה 0142


הרצאה על שׂ.ב. 6.1.15 - דֵנְבֶר, ה-28 ביוני, 1975

אז קודם כל אנשים אינם מבינים את המטרה של החיים. לא איכפת להם ברגע הנוכחי. אין להם הבחנה בין חיי חטא וחיי סְגוּלָה. אולי אנו לא נאמין בדברים הללו, אוּלָם הדברים שם באופן זה. בדיוק כמו שאם תפיץ איזו מחלה, היא תתפשט. אתה תאמין או לא תאמין, זה לא משנה. הנה הרופא שלנו סָהֶבּ. הוא יודע שאם הִפָצְתָ מחלה כלשהי, היא תצא החוצה. אז אנו מפיצים כל כך הרבה איכויות מדבקות.

ישנן שלוש איכויות - סַתְתְוַה-גוּנַּה, רַג'וֹ-גוּנַּה, תַמוֹ-גוּנַּה - ולפי הזיהום שלנו, עלינו לקבל סוג שונה של גוף. קַרְמַנָּא דַיוַה-נֵתְרֵנַּה (שׂ.בּ. 3.3.11). כל אחד מאיתנו, אנו עובדים תחת המידות של הטבע החומרי, ובהתאם להשתייכות שלנו עלינו לקבל סוג מסויים של גוף, תַתְהָא דֵהָאנְתַרַה-פְּרָאפְּתיהּ (בּ.ג. 2.13). לרוע המזל, אין מדע, אין מכללה, אין אוניברסיטה בשביל ללמוד מדע זה של הטבע, כיצד דברים מתגלגלים. פְּרַקְרּיתֵהּ קְריַמָאנָּאני גוּנַּיהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ (בּ.ג. 3.27). פְּרַקְרּיתי נמצאת שָׁם.

אז אנו בעולם החומרי עקב המצב המזוהם. זו הבעיה שלנו. ואנו מוכרחים למות. זאת עובדה. אם תאמר "אני לא מאמין במוות," הרי זה איננו תירוץ. מוות חייב להיות שם. אתה מוכרח למות. אז באופן הזה החיים שלנו מתגלגלים הלאה.

אז בצורת חיי האדם אנחנו יכולים לתקן זאת. זה התהליך של תודעת קְרּישְׁנַּה, שאם נתקן את הזיקה המקובעת למידות טבע שונות... וכתוצאה ממנה, אנחנו מקבלים גוף אחד ושוב מתים, ושוב מקבלים גוף אחר, שוב מתים. הָעֶסֶק הזה יבוא לידי קֵץ. יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵה תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (בּ.ג. 15.6). בדרך זו או אחרת, אם אתה כשיר לשוב הביתה, הביתה לאלוהות - יַד גַתְוָה - אז לא תצטרך לשוב לְפֹּה בחזרה.

אבל הם לא מבינים שֶׁחָיים חומריים, מוּתְנִים, אֶלֵּה תמיד אומללים. הם קיבלו זאת, "זה נחמד מאוד." בעלי חיים ממש. חיות, בדיוק כמו בבית המטבחיים, בהובלת העדר אל הטבח, ישנן כל כך הרבה חיות, והן הולכות בדרכן אל פּי פְּחָת. זאת כולם יודעים. גם הן יודעות, הֶחָיוֹת. אבל מעצם איכותן הֶחָיָתִית, הן אינן יכולות לעשות דבר.

באופן דומה, גם אנו הוּשָׂמְנוּ בתוך בית המטבחיים זה של העולם החומרי. הוא נקרא מְרּיתְיוּ-לוֹקַה. כל אחד יודע שהוא הולך אל פּי פְּחָת. מחר או מחרתיים, או בעוד חמישים שנים, או מאה שנים מהיום, כל אחד יודע שהוא הולך להישחט. הוא ימות. מוות פירושו שחיטה. איש לא רוצה למות. גם החיות, הן אינן אוהבות למות. אבל הן נהרגות בכוח. זה נקרא שחיטה. באופן דומה, מי רוצה למות? איש איננו רוצה למות. אבל בגלל חוק הטבע עליו להיהרג. זה בית המטבחיים.

כל העולם החומרי הוא בית מטבחיים. עלינו להבין זאת. והוא נקרא מְרּיתְיוּ-לוֹקַה. זאת הבעיה. אבל הם לא לוקחים זאת מאוד ברצינות, כמו בעל חיים למעשה. בעל החיים, הוא לוקח לוקח זאת ברצינות. ואם הוא יודע שהוא ימות, הוא לא יכול לנקוט שום צעד. אז המעמד שלנו הוא כזה. מְרּיתְיוּ-סַמְּסָארַה-סָאגַרָאת, תֵשָׁאם אַהַםּ אַנוּקַמְפָּארְתְהַם אַהַם אַגְ'נָֿאנַה-גַ'םּ תַמַהּ. תֵשָׁאם אַהַםּ סַמוּדְדְהַרְתָא מְרּיתְיוּ-סַמְּסָארַה-סָאגַרָאת (בּ.ג. 12.7). אז עלינו להבין את המעמד שלנו. איש אינו מעוניין למות, אבל הוא נשחט. ושוב הוא מקבל עוד הזדמנות, גוף נוסף. פעם נוספת הוא נִקְצָר. אלה חוקי הטבע, מתרחשים. דַיְיוִי הי אֵשָׁא גוּנַּמָיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא (בּ.ג. 7.14).

עלינו להבין זאת ברצינות, כיצד לעצור את תהליך הקצירה של הטבע החומרי - זאת אִינְטֵליגֵנְצְיָה. אחרת, להיות עליזים כמו חתולים וכלבים, "הוֹ, אני אוכל היטב וקופץ. לא איכפת לי לְהִטַּבָּח, זו לא אינְטֵליגֵנְצְיָה טובה מאוד. תְבוּנָה היא איך לעצור תהליך קצירה זה של הטבע. זו תְבוּנִיוּת. זה נושא השיחה. אז כל אחד יכול לצאת מהתהליך הַקּוֹצֵר דרך שירות מסור. זה מצויין כאן: קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא (שׂ.בּ. 6.1.15). קֵצ'ית. זה לא מאוד שכיח. רק לעתים נדירות בא מישהו לתודעת קְרּישְׁנַּה. קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא. פשוט על ידי שירות מסור, אפשר לצאת מהמצב המסוכן הזה בו אפשר לְהִטַּבָּח - קֵצ'ית קֵוַלַיָא בְּהַקְתְיָא (שׂ.בּ. 6.1.14).

ומי הם? וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ, דבקים של קְרּישְׁנַּה. השם של קְרּישְׁנַּה הוא וָאסוּדֵוַה. הוא הבן של וַסוּדֵוַה; לכן שמו הוא וָאסוּדֵוַה. אז וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ - פַּרָאיַנָּאהּ פירושו "הָייעוּד הסופי הוא וָאסוּדֵוַה, ולא דבר מְעֶבֶר." הם נקראים וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ. וָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָּאהּ, אַגְהַםּ דְהוּנְוַנְתי. אַגְהַם פירושו הזיהום החומרי. הטומאה החומרית היא שתמיד אנחנו מתרועעים איתה. אז אם נהפוך לְוָאסוּדֵוַה-פַּרָאיַנָאהּ... וָאסוּדֵוַהּ סַרְוַם איתי סַה מַהָאתְמָא סוּדוּרְלַבְּהַהּ (בּ.ג. 7.19), אותו הדבר. כאן הוא אומר קֵצ'ית - פירושו לעתים נדירות ממש. וְקְרּישְׁנַּה גם אומר בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא: וָאסוּדֵוַה סַרְוַם איתי סַה מַהָאתְמָא סוּדוּרְלַבְּהַהּ (ב.ג. 7.19). סוּדוּרְלַבְּהַהּ, מאוד נדיר.