HE/BG 18.46
פסוק 46
- यतः प्रवृत्तिर्भूतानां येन सर्वमिदं ततम् ।
- स्वकर्मणा तमभ्यर्च्य सिद्धिं विन्दति मानवः ॥४६॥
- יַתַהּ פְּרַוְרּיתְתיר בְּהֻוּתָאנָאםּ יֵנַה סַרְוַם אידַםּ תַתַם
- סְוַה-קַרְמַנָּא תַם אַבְּהְיַרְצְ׳יַה סידְדְהיםּ וינְדַתי מָאנַוַהּ
מילה אחרי מילה
יַתַהּ—שממנו; פְּרַוְרּיתְתיהּ—הנביעה; בְּהֻוּתָאנָאם—של כל ישויות החיים; יֵנַה—שבאמצעותו; סַרְוַם—כל; אידַם—זה; תַתַם—חדוּר; סְוַה-קַרְמַנָּא—על-ידי חובותיו האישיות; תַם—לו; אַבְּהְיַרְצְ׳יַה—על-ידי סגידה; סידְדְהים—שלמות; וינְדַתי—משיג; מָאנַוַהּ—אדם.
תרגום
אישיות אלוה הוא מקור כל הישויות ושורה בכול, ומי שסוגד לו באמצעות עבודתו ישיג שלמות.
התעמקות
בפרק החמישה-עשר נאמר שישויות החיים הן חלקיקים של אלוהים. מכאן שאלוהים הוא מקור כולן. זה מאושש גם בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה: גַ'נְמָאדְי אַסְיַה יַתַהּ. האל העליון מהווה ראשית חייהן של כל ישויות החיים. בפרק השביעי נאמר שאלוהים שורה בכול באמצעות שני אוניו, הפנימי והחיצוני. צריך לסגוד לו ולאוניו. הוַיְשְׁנַּוִים נוהגים לסגוד לו עם אונו הפנימי, שהרי האון החיצוני הוא בסך הכול בבואה מעוותת של האון הפנימי. האון החיצוני מהווה הרקע, בעוד שהאל מצוי בכול באמצעות חלקו המוחלט כפַּרַמָאתְמָא. הוא נשמת-העל שבכול: באלים-למחצה, בבני האדם ובחיות. ומאחר שכולנו חלקים שלו, הרי שחובתנו לשרתו. פסוק זה ממליץ לכול לעסוק בשירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה. על הכול גם לחשוב שהְרּישִׁיקֵשַׂה, אדון החושים, הוא שמעסיק אותנו במשלח יד מסוים, ומכאן שיש לסגוד לאישיות אלוה, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, בתוצאות עבודתנו. מי שחושב כך תמיד, ומודע כולו לקְרּישְׁנַּה, הרי שבחסדו של האל יהפוך מודע לכול, וזוהי שלמות החיים. האל אומר בבְּהַגַוַד-גִיתָא (12.7), תֵשָׁאם אַהַםּ סַמוּדְדְהַרְתָא. הוא בעצמו אחראי לגאולתו של דָבֵק שכזה. זוהי שלמות החיים העליונה. אם כן, מי שמשרת את האל במשלח ידו, ישיג את השלמות העליונה.