HE/BG 2.61

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 61

तानि सर्वाणि संयम्य युक्त आसीत मत्परः ।
वशे हि यस्येन्द्रियाणि तस्य प्रज्ञा प्रतिष्ठिता ॥६१॥
תָאני סַרְוָאנּי סַמְּיַמְיַה יוּקְתַה אָסִיתַה מַת-פַּרַהּ
וַשֵׂא הי יַסְיֵנְדְרייָאנּי תַסְיַה פְּרַגְ׳נָֿא פְּרַתישְׁטְהיתָא

מילה אחרי מילה

תָאני—את החושים הללו; סַרְוָאנּי—כולם; סַמְּיַמְיַה—שומר תחת שליטתו; יוּקְתַהּ—עוסק; אָסִיתַה—עליו להימצא; מַת-פַּרַהּ—במערכת יחסים עימי; וַשֵׂא—תחת שליטה מלאה; הי—אכן; יַסְיַה—אשר שלו; אינְדְרייָאנּי—החושים; תַסְיַה—שלו; פְּרַגְ׳נָֿא—תודעה; פְּרַתישְׁטְהיתָא—יציבה.

תרגום

מי שמרסן את חושיו ושומר אותם תחת שליטה מלאה וממקד תודעתו בי, ידוע כאדם בעל תבונה יציבה.

התעמקות

מי שמרסן את חושיו ושומר אותם תחת שליטה מלאה וממקד תודעתו בי, ידוע כאדם בעל תבונה יציבה.

פסוק זה מסביר שתודעת קְרּישְׁנַּה מהווה פסגת שלמות היוגה. ללא תודעת קְרּישְׁנַּה לא ניתן לשלוט בחושים. כנזכר לעיל, התגרה היוגי הגדול דוּרְוָאסָא מוּני במַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה, וברוב גאוותו נמלא חימה שלא לצורך ואיבד את השליטה על חושיו. המלך לעומתו, אף שלא ניחן בכוחותיו של היוגי, מאחר שהיה דָבֵק, נשא בשתיקה את העוולות הרבות, ולבסוף זכה בנצחון. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (9.4.20-18) נזכרים הכישורים שאיפשרו למלך למשול בחושיו:

סַה וַי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה-פַּדָארַוינְדַיוֹר
וַצָ׳אמְּסי וַיְקוּנְּטְהַה-גוּנָּאנוּוַרְנַּנֵא
קַרַוּ הַרֵר מַנְדירַה-מָארְגַ׳נָאדישׁוּ
שְׂרוּתיםּ צַ׳קָארָאצְ׳יוּתַה-סַת-קַתְהוֹדַיֵא
מוּקוּנְדַה-לינְֹגָאלַיַה-דַרְשַׂנֵא דְרּישַׂוּ
תַד-בְּהְרּיתְיַה-גָאתְרַה-סְפַּרְשֵׂא ׳נְֹגַה-סַנְֹגַמַם
גְהְרָאנַּםּ צַ׳ה תַת-פָּאדַה-סַרוֹגַ׳ה-סַוּרַבְּהֵא
שְׂרִימַת-תוּלַסְיָא רַסַנָאםּ תַד-אַרְפּיתֵא
פָּאדַוּ הַרֵהּ קְשֵׁתְרַה-פַּדָאנוּסַרְפַּנֵּא
שׂירוֹ הְרּישִׁיקֵשַׂה-פַּדָאבְּהיוַנְדַנֵא
קָאמַםּ צַ׳ה דָאסְיֵא נַה תוּ קָאמַה-קָאמְיַיָא
יַתְהוֹתְתַמַשְׂלוֹקַה-גַ׳נָאשְׂרַיָא רַתיהּ

"מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה מיקד את מֶחשָבו בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה, עם מילותיו תיאר את משכנו, בידיו ניקה את מקדשו ובאוזניו האזין לעלילותיו. את עיניו העסיק בצפייה בדמותו של האל, את גופו בנגיעה בגופם של הדְבֵקים, את נחיריו בהרחת ניחוח התוּלַסִי שהוגשה כמינחה לכפות רגלי הלוטוס של האל, ואת לשונו העסיק בטעימת התוּלַסִי. עם רגליו צעד לאתרי הקודש ולמקדשיו של האל, עם ראשו השתחווה לפניו, ואת תשוקותיו כולן הקדיש להגשמת תשוקותיו של האל… הכישורים הללו כולם הפכו אותו לדָבֵק מַת-פַּרַה."

המילה מַת-פַּרַה רבת משמעות בהקשר זה. חייו של מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה מלמדים כיצד להפוך למַת-פַּרַה. שְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, שהיה מלומד ואָצָ'ארְיַה דגול בשושלת של מַת-פַּרַה, מעיר: מַד-בְּהַקְתי-פְּרַבְּהָאוֵנַה סַרְוֵנְדְרייַה-ויגַ'יַה-פֻּוּרְויקָא סְוָאתְמַה-דְרּישְׁטיהּ סוּ-לַבְּהֵתי בְּהָאוַה: "רק בכוחו של שירות מסור לקְרּישְׁנַּה ניתן לשלוט כליל בחושים." לעיתים ניתנת גם דוגמת האש: "ממש כשם שאש שורפת הכול, וישְׁנּוּ שנמצא בלב היוגי, שורף כל טומאה ואי-טוהר." גם היוֹגַה-סֻוּתְרַה מורה על הגות בוישְׁנּוּ ולא בחלל ריק. אותם יוגים-לכאורה, שהוגים במשהו שאינו דמותו של וישְׁנּוּ, בסך הכול מבזבזים את זמנם בחיפושי סרק אחר חזיונות תעתועים. עלינו להפוך לכן, מודעים לקְרּישְׁנַּה ומסורים לו, שהרי זו מטרת היוגה האמיתית.