HE/BG 2.62
פסוק 62
- ध्यायतो विषयान्पुंसः सङ्गस्तेषूपजायते ।
- सङ्गात्सञ्जायते कामः कामात्क्रोधोऽभिजायते ॥६२॥
- דְהְיָאיַתוֹ וישַׁיָאן פּוּמְּסַהּ סַנְֹגַס תֵשֻׁוּפַּגָ׳איַתֵא
- סַנְֹגָאת סַנְֿגָ׳איַתֵא קָאמַהּ קָאמָאת קְרוֹדְהוֹ ׳בְּהיגָ׳איַתֵא
מילה אחרי מילה
דְהְיָאיַתַהּ—בעודו מהרהר; וישַׁיָאן—במושאי החושים; פּוּמְּסַהּ—בעוד האדם; סַנְֹגַהּ—התקשרות; תֵשׁוּ—אל מושאי החושים; אוּפַּגָ׳איַתֵא—מתפתחת; סַנְֹגָאת—מההתקשרות; סַנְֿגָ׳איַתֵא—מתפתחת; קָאמַהּ—תשוקה; קָאמָאת—מהתשוקה; קְרוֹדְהַהּ—כעס; אַבְּהיגָ׳איַתֵא—מתגלה.
תרגום
אגב הירהור במושאי החושים, האדם נקשר אליהם. מקשר זה צומחת תאווה, ומתאווה מתעורר כעס.
התעמקות
מי שאינו מודע לקְרּישְׁנַּה, נוטה להרהר במושאי החושים, ולפתח כתוצאה מכך תשוקות חומריות. החושים זקוקים לפעילות ממשית, ואם אינם מועסקים בשירות אוהב לאל, הרי שיירתמו לשירות החומרנות. הכול בעולם החומרי, לרבות שׂיוַה ובְּרַהְמָא – קל וחומר האלים-למחצה שבכוכבי עדן – מושפעים ממושאי החושים. תודעת קְרּישְׁנַּה מהווה המוצא היחידי מן המלכוד הזה שבקיום החומרי. שׂיוַה היה שקוע בהגות עמוקה, אולם נכנע לפיתויה של פָּארְוַתִי לעינוג חושים וכתוצאה מזה קָארְתיקֵיַה נולד. התגלות של מָאיָא-דֵוִי ניסתה לעומת זאת, לפתות את הדָבֵק הצעיר הַרידָאסַה טְהָאקוּרַה, אלא שהלה עמד במבחן בקלות, משום שהיה דָבֵק טהור של קְרּישְׁנַּה. כנזכר לעיל בפסוק של שְׂרִי יָאמוּנָאצָ'ארְיַה, דָבֵק רציני דוחה את הנאות החושים החומריות כולן, כיוון שפיתח טעם נעלה יותר להנאה הרוחנית שבחברתו של האל. זהו סוד ההצלחה. מי שאינו מודע לקְרּישְׁנַּה, גם אם בכוחו לדכא את חושיו באמצעים מלאכותיים, ייכשל בסופו של דבר, שהרי שבריר של מחשבה על הנאות חושים יסעירו, וידחף אותו לספק את תשוקתו.