HE/BG 3.20
פסוק 20
- कर्मणैव हि संसिद्धिमास्थिता जनकादयः ।
- लोकसंग्रहमेवापि सम्पश्यन्कर्तुमर्हसि ॥२०॥
- קַרְמַנַּיְוַה הי סַמְּסידְדְהים אָסְתְהיתָא גַ׳נַקָאדַיַהּ
- לוֹקַה-סַנְֹגְרַהַם אֵוָאפּי סַמְפַּשְׂיַן קַרְתוּם אַרְהַסי
מילה אחרי מילה
קַרְמַנָּא—באמצעות פעולה; אֵוַה—בלבד; הי—אכן; סַמְּסידְדְהים—בשלמות; אָסְתְהיתָאהּ—שרויים; גַ׳נַקַה-אָדַיַהּ—מלכים כמו גַ'נַקַה ואחרים; לוֹקַה-סַנְֹגְרַהַם—בציבור; אֵוַה אַפּי—ולו רק; סַמְפַּשְׂיַן—בהתחשבך; קַרְתוּם—לפעול; אַרְהַסי—מן הראוי לך.
תרגום
עצם ביצוע חובתם הקנה למלכים כמו גַ'נַקַה שלמות. מכאן שעליך לבצע מלאכתך, ולו רק לצורך חינוך הציבור.
התעמקות
המלך גַ'נַקַה ודומיו היו שרויים בהגשמה עצמית, ופטורים לכן, מן הצורך לבצע את חובות הוֵדות. אף על פי כן, אלה המשיכו ומילאו את חובותיהם, כדי לשמש דוגמה לכלל הציבור. גַ'נַקַה היה אביה של סִיתָא וחותנו של שְׂרִי רָאמַה. הוא היה דָבֵק גדול ושרוי בנשגב, אולם מאחר שהיה מלך מיתְהילָא (אזור-משנה במחוז ביהַר שבהודו), הרי שהיה עליו ללמד את נתיניו כיצד לבצע את חובות הכתובים. שְׂרִי קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה, שהוא ידידו הנצחי של האל, לא היו צריכים להילחם בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה; מלחמתם נועדה ללמד את האנשים שגם אלימות דרושה לעיתים, בשעה שטיעונים טובים נכשלים. לפני הקרב נעשה כל מאמץ למנוע את המלחמה, אפילו מצדו של אישיות אלוה. אלא שהצד שמנגד היה החלטי להילחם. סיבה צודקת שכזו מצדיקה מלחמה. מי שמודע לקְרּישְׁנַּה לא מוצא אמנם, כל עניין בעולם זה, אולם הוא ממשיך ופועל, ומלמד את הציבור כיצד לחיות וכיצד לפעול. מי שמיומן בתודעת קְרּישְׁנַּה, גורם לאחרים לצעוד בעקבותיו. זה מוסבר בפסוק הבא.