HE/BG 3.40
פסוק 40
- इन्द्रियाणि मनो बुद्धिरस्याधिष्ठानमुच्यते ।
- एतैर्विमोहयत्येष ज्ञानमावृत्य देहिनम् ॥४०॥
- אינְדְרייָאנּי מַנוֹ בּוּדְדְהיר אַסְיָאדְהישְׁטְהָאנַם אוּצְ׳יַתֵא
- אֵתַיְר וימוֹהַיַתְי אֵשַׁה גְ׳נָֿאנַם אָוְרּיתְיַה דֵהינַם
מילה אחרי מילה
אינְדְרייָאנּי—החושים; מַנַהּ—המֶחשָב; בּוּדְדְהיהּ—התבונה; אַסְיַה—של התאווה הזו; אַדְהישְׁטְהָאנַם—מקום המושב; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר; אֵתַיְהּ—באמצעותם; וימוֹהַיַתי—מבלבלת; אֵשַׁהּ—התאווה הזו; גְ׳נָֿאנַם—את הידע; אָוְרּיתְיַה—בכסוֹתה; דֵהינַם—את ישות החיים.
תרגום
החושים, המֶחשָב והתבונה הם מקום מושבה של התאווה; באמצעותם זו מכסה את הידע האמיתי של ישות החיים ומבלבלת את דעתה.
התעמקות
האויב התבצר בעמדות מפתח שונות בגופה של הנשמה המותנית. קְרּישְׁנַּה מרמז עתה על מקומות אלה. זאת כדי ליידע את מי שמבקש לגבור על האויב על מקום הימצאו. המֶחשָב הוא מרכז כל הפעילות החושית, ובמגע עם מושאי החושים הוא הופך ברגיל למאגר בלתי נדלה של רעיונות לעינוג חושים; בדרך זו הופכים המֶחשָב והחושים משכן לתאווה. מחְלקת התבונה נעשית אז בירתן של נטיות תאוותניות שכאלה. התבונה דרה ממש בסמיכות לנשמה הרוחנית, ובשעה שזו חדורת תאווה, היא משפיעה על הנשמה לפתח עצמי כוזב, ולהזדהות עם חומר, ואז גם עם החושים והמֶחשָב. הנשמה הרוחנית מתמכרת אז לתענוגות החושים החומריים, וטועה לחשוב את זה לאושר אמיתי. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (10.84.13) מוסברת ההזדהות הכוזבת הזו:
- יַסְיָאתְמַה-בּוּדְדְהיהּ קוּנַּפֵּא תְרי-דְהָאתוּקֵא
- סְוַה-דְהִיהּ קַלַתְרָאדישׁוּ בְּהַוּמַה איגְ׳יַה-דְהִיהּ
- יַת-תִירְתְהַה-בּוּדְדְהיהּ סַלילֵא נַה קַרְהיצ׳יג׳
- גַ׳נֵשְׁו אַבְּהיגְ׳נֵֿשׁוּ סַה אֵוַה גוֹ-קְהַרַהּ
"מי שמזהה עצמו עם גופו העשוי משלושה רכיבים, שחושב את תוצרי הלוואי של גופו לשארי בשרו, שרואה את אדמת מולדתו כנערצת, ומבקר באתרי עליה לרגל פשוט כדי לרחוץ בהם, ולא כדי לפגוש שם באנשים בעלי ידע נשגב – אדם שכזה משול לחמור או לפרה."